למחרת נכנסתי אל משה לייב לילינבלום, מכרי-שבכתב מחליפת מכתבים בעניני חיבת ציון. הוא קיבל אותי בחדר גדול, שקירותיו מכוסים מדפי ספרים וקרא לאשתו להביא טה לכבוד האורח העולה ''שמה''. במשרד הועד האודיסאי נפגשתי עם הסופר א. דרויאנוב, שהיה אז מזכיר הועד (ושבנערותי רציתי ללמוד בישיבת אביו הרב, כמסופר למעלה). ברצון רב נתן לי מכתב-המלצה אל הד''ר הלל יפה, שהיה אז המורשה של הועד האודיסאי בארץ.

נכנסתי אל הסופר בן-עמי (מרדכי רבינוביץ). הוא שמח לקראתי כל כך, שביקש ממני לבקרו גם מחר, כדי שתהיה לו שהות לשבת כל היום בחברתי. שיחותיו עמי היו חדורות געגועים לארץ-ישראל ואהבה עזה לעם ישראל. הוא שלח בידי דרישת-שלום לשני גיסיו בארץ: מר מרגלית-קאלוואריסקי והד''ר יפה, וכשאמרתי לו, שכבר יש לי מכתבים אליהם, שמח משנה-שמחה.

בקרתי במשרד חברת ''כרמל'' להפגש עם הסופר א.ל. לוינסקי, שקודם לכן הכרתיו רק ממאמריו ב''השלח'' בחתימת ''רבי קרוב''. שוחחנו על הנושא החביב לשנינו, שהוא תיאר אותו בחזון, בסיפור ''מסע לארץ-ישראל בשנת ת''ש'', שהיתה אז בתחומי העתיד ''הרחוק'', ואני הולך להגשימו בפועל בימים הקרובים. - גם ברכותיו לוו אותי בדרכי.

כך התהלכתי שבוע ימים באודיסה עד שבאה האניה ''צאריוויץ''' ועמדה מוכנה להפליג ליפו.

הבקורת הרשמית בנמל היתה קלה, כי ניירותי היו בסדר גמור. הג'נדרמים שאלו אותי, מדוע אני עוזב את רוסיה, כאילו הקיסר שלהם מצטער על כל יהודי שעוזב את ארצו... עניתי להם בפשטות, שאני רוצה לנסוע לארץ-ישראל. כשעליתי על

35