חזרתי הביתה. אחרי חג הפסח של שנת תרס''ד (1904) קבלתי מאבי צרור כסף שאשתמש בו לבנין עתידי בארץ. נוסף על כך נתן לי מטבע-כסף בו עשרה קופיקות על מנת לתתו בתורת צדקה לעני הראשון שיזדמן לפני לכשאגיע בשלום לארץ-ישראל (ועל-ידי כך אהיה בכל הדרך ''שליח מצוה'' - הסביר לי אבי - ויקוים בי מאמר חז''ל:''שליחי מצוה אינן ניזקין''). אכן שמרתי את המטבע הזה בכל הדרך ועשיתי בו את שליחות אבי. נפרדתי מהורי ויצאתי לדרך בשעה טובה ומוצלחת.

תחנתי הראשונה היתה בדווינסק. שם נפרדתי מהמטיף הציוני ר' אלחנן מלמד, שהכרתיו והוקרתיו עוד מעת הופעתו בפולוצק לתעמולה ציונית. שם נפגשתי גם עם העסקן הציוני מר פינקלשטיין, מטובי הציונים באותה עיר. אחרי שנים מספר מצאתי אותו כפרדסן בפתח-תקוה.

בדרכי עברתי את ווילנה. שם התארחתי ימים אחדים בביתו של ראש הציונים, מר י. ל. גולברג, ששמח לזכות שנתגלגלה לידו, לעשות את ביתו תחנת-מעבר בדרך לציון, שהתחילה מושכת אליה עולים. סימן, שהציונות יוצאת מכלל רעיון ערטילאי

33