אך פטור בלא כלום אי אפשר. בהיותי בדיסנה עיר-הולדתי כעסקן ציוני מכרך פולוצק ו''יהודי ארצישראלי'' לעתיד עזרתי לציונים המקומיים לבסס את אגודתם ולחזק את שורותיהם בעשית נפשות לרעיון. תוך כך הזמינני מר י. ל. גולדברג מווילנה, שהיה המורשה של פלך ווילנה, שאסע לכמה ערים בסביבותנו לארגן לארגן שם אגודות ציוניות. נעניתי להזמנה ועשיתי לטובת הענין כמיטב יכלתי, אף על פי שלא שכחתי אף רגע, שאני כאן רק אורח זמני. התחלתי ברכישת פספורט לחוץ-לארץ. אמי הכינה לי בינתים חליפות אחדות של בגדי עבודה, שהספיקו לי לשנים אחדות.

כחודש לפני צאתי לדרך נסעתי לוויטבסק, לקיים את הבטחתי לד''ר צבי ברוק. הוא בקש ממני עוד מכבר שלפני נסעי אל הארץאבוא להפרד ממנו. געגועיו היו חזקים תמיד לארצנו. לשם כך גם השתלם במיוחד בריפוי הגרענת ושאר מחלות העינים המצויות בעיקר בארצות המזרח הקרוב, כדי להכשיר את עצמו להביא את התועלת הגדולה ביותר כרופא בארצנו. כשבאתי אליו לביקןר הפרידה, מצאתי אותו שוכב עייף ופניו חוורים. הרבינו לשוחח על ארץ-ישראל. הוא הביע את געגועיו לעלות לארץ ואת יגונו, על שהוא רצוץ ושבור ואין ביכלתו לעזוב את רוסיה, מכיון שתפקידים רבים וחשובים מוטלים עליו בה. ניחמתי והרגעתי אותו, שבקרוב יבריא ויתחזק ויעלה גם

32