כשספרנו להד''ר רוזנבוים על התנגדותם החריפה של האדוקים, קבל עליו לנאום גם לפניהם. אבל היכן? הוחלט בינינו, שינאם בבית-המדרש הגדול של חסידי ליבאוויץ. אם הגבאים לא ירשו, אקבל אני עלי להשיג רשיון מהמשטרה. נראה, אמרתי, אם יעיזו להתנגד לי. איום זה הועיל. במקום לגרום להתערבות המשטרה בענינים שבין יהודים ליהודים העדיפו הגבאים להסכים להשמעת דבר ארץ-ישראל בבית-מדרשם.

הדבקנו מודעות בכל בתי-התפילה שבעיר. בערב נתמלא בית-המדרש הגדול עד אפס מקום. עד כמה פעלו דבריו על השומעים תוכיח העובדה, שעל השלחן שהעמדנו ליד היציאה נרשמו באותו ערב מאות חברים שומרי-דת לאגודה הציונית. אחר-כך היה הדבר לשיחת רבים בעיר, שעורך-הדין רוזנבוים הבלתי-דתי ממינסק השפיע על הקהל הדתי יותר מהרב יצחק ניסנבוים (המטיף הציוני הידוע), שדרש בעיר זמן מועט לפני כן ולא הצליח ביותר.

כך המשכתי שנים אחדות את פרשת חיי בפולוצק כפקיד בפירמה של ריבלין וכעסקן ציוני צעיר. בינתיים גדלתי מנער

29