וזאת לדעת,שבתקופה שלפני מלחמת-העולם הראשונה היו יהודים קונים אדמה בארץ-ישראל באמצעות אגודות ציוניות או סתם ציונים טובים מבלי להיות בארץ ולראות את אדמתם במו עיניהם. יש שלא יתיחסו אל הענין ברצינות יתרה, אך כדי להפטר מהידיד הציוני הטרדן, היו קונים ממנו איזה נייר מודפס וכתוב עברית ומשלמים את מחירו, בחשבם את הכסף כמו הפסד במשק-קלפים. אחרי המלחמה, כשנתדלדלו מנכסיהם ברוסיה, נתגלה להם לפתע, שאותו נייר שוה כסף רב. כי בינתים הפכה חלקת האדמה הרשומה בו למגרש-בנין עירוני או לחלקה בתוך אזור חקלאי מפותח, וספר-האחוזה העברי שמר להם את הבעלות עליה על אף הסכנות והרדיפות מצד ג'מאל פחה. לכן לא היה כל פלא בדבר, שבברלין נמצא איזה ח. כהן, שהוא בעל אדמה בכפר-סבא.

אף עך פי כן היססתי בדבר, אם מותר לי לסדר את רישום החלקה על סמך המכתב הזה. לכן פניתי אל ''בית המשפט לקרקעות'' העברי האוטונומי, כלומר, להרב קטרוני (ציטרון) ז''ל, רבה הראשי של פתח-תקוה, הבאתי לו את המכתב ושאלתי לדעתו. הוא כתב וחתם בשולי המכתב: ''אני מרשה להכניס את החלקה הנ''ל בספר האחוזה על סמך המכתב שנכתב לפי תומו''. כך עשיתי. כמו אבן נגולה אז מעל לבי כי ידעתי שעשיתי מלאכה שלמה ואפשר לי לברך על המוגמר. מובן, שהודעתי ליאנובסקי שהוא

158