אך הנה בא עלינו השלב הקשה והמר ביותר של תלאות המלחמה. - הטורקים כבר יצאו גם מפתח-תקוה. היה נדמה כי ימשיכו בנסיגתם. אולם דוקא כאן התאוששו, חזרו וכבשו את פתח-תקוה ןשלטו בה עוד שבועות אחדים. אחרי שנאלצן לצאת ממנה ייצבו את חזיתם על הירקון ועל הגבעות שמצפון לו. קו החזית נשאר איפוא. בקרבת כפרנו. אנו היינו מנותקים מפתח-תקוה, שלפני כן היינו מביאים ממנה אספקה.

הכבוד הזה, להכניס את כפרנו להיסטוריה כנקודה בחזית המלחמה, עלה לנו בצרות צרורות. כפרנו נתמלא צבא. הקצינים תפסו להם חדרים לדירה בבתים המעטים. גם בביתי תפסו בשביל המפקדה את החדר שאנו בעצמנו דרנו בו. הוכרחנו להצטופף עם הטף במטבח. את המקום והציוד של בית החולים אשר למהגרים תפסו בשביל הצבא הטורקי. חפרו חפירות-חזית על הגבעות שמדרום למושבתנו (במקום פרדסי מגדיאל כיום). גם במשקקינו החרימו את גדרות כרמינו ובתייל הדוקרני שלנו הקימו מיתרסים לפני חפירותיהם, כרתו עצים רבים מיערותינו ומכרמינו לצרכי הסקה וביצורים. עינינו רואות בחורבן עמלנו ואסור לנו אף לפצות פה ולהתאונן , לכל יחשדונו בחוסר נאמנות למולדת, כדוגמת היהודים ההם מזכרון-יעקב וממקומות אחרים שנאסרו והובלו

139