| התוכן | עמוד הקודם | עמוד הבא

באביב 1917 (תרע''ז), כשהצבא הבריטי התקדם ממצרים עד לקו עזה-באר-שבע, פקד המצביא ג'מאל פחה לגרש את כל התושבים (למעשה בעיקר את היהודים) מיפו ומתל-אביב לצפון הארץ, לבל יהיו קרובים מדי אל החזית (כבר אז חשד ביהודים - ולא בלי יסוד לכך - שבסתר לבם הם הוגים חיבה לאנגליה ומצפים בכליון-עינים לבוא צבאה, שראו בו לא אויב אלא גואל ומשחרר). בתחילה הצטופפו המהגרים-המגורשים בפתח-תקוה, בקרבת יפו. הם קיוו אולי תבוטל הגזירה ויהיו קרובים לחזור לבתיהם. השליטים העריצים לא היו מרוצים מישיבת המגורשים בפתח-תקוה. הם גזרו עליהם לנדוד הלאה צפונה. כל מי שלא יכול להשתמט או להתחמק מהגירוש, הוכרח לעזוב את פתח-תקוה. עדיין היו רבים שהתעקשו להשאר קרובים ליפו. מאחר ש''הפרבר החיצון'' של פתח-תקוה, הוא כבר-סבא, נחשב בתחום נפת טול-כרם ומחוז שכם ופלך בירות, הרי דינו היה כדין צפון הארץ. לפיכך מי שיצא לכפר-סבא מילא בשלימות את פקודת הגירוש ואין עוד לשלטונות שום טענות עליו. כך החלה ההגירה בהמונים מפתח-תקוה לכפר-סבא, בעגלה, בחמור או ברגל. הראשונים עוד הספיקו להשתכן איך-שהוא בחדרים ששכרו בבתי האכרים המעטים (את החדרים השכרנו בזול, לבל נפיק רווחים מאסונם של אחינו המגורשים). אנו השכרנו את חדרנו הגדול למר ש. אשכנזי, שהיה בכפר-סבא נציג ועד-ההגירה הארצי בראשותו של מאיר דיזנגוף. האחרון היה משיג מהממשלה וממקורות אחרים כספים לתמיכה בנעקרים מעירם וממשלח-ידם. בכםר-סבא היתה התמיכה מתחלקת על-ידי מר אשכנזי. עוד חדר השכרנו למר סלונים מתל-אביב. מובן, שגם בשביל אחותי תקוה ובעלה יצחק גרזון נמצא מקום אצלנו. כך הסתדרו ראשוני המהגרים בבתי יתר האכרים. המהגרים שבאו אחריהם הוכרחו להשתכן ברפתות. כשנתמלאו גם הרפתות, השתכנו יתר המוני המהגרים בסוכות שהקימו 134