אולם יחס מיוחד זה לא שלל מאתנו את החופש להתהלך גם במדור התחתון של בית-הסוהר, כמו שאר האסירים. שם נזדמן לי לראות מקרוב את החיים בבית-הסוהר טורקי: אסירים, רובם ערבים, עמוסים פשעים שונים - גניבה, רציחה, הצתה, אונס, מעשי-סדום וכו' - יושבים כל היום בחבורה, רעבים תמיד, כימנת המזון לאסירים היתה זעומה מאד, ועוסקים ב''ציד'' לפלות את בגדיהם מהרמשים הידועים ממכת-מצרים השלישית, שהטילו אותם לתוך קערה מלאה מים. את מנת-האסירים שלנו נדבנו לרעבים המסכנים הללו, כי לנו הובא מזון מהמלון. שם ראיתי פעמים אחדות את עונש ה''פאליקות'', היא ההלקאה בקני-חזרן לחים על כפות-הרגלים היחפות חמשים מכות במספר. היו קושרים את רגלי האסיר למוט-עץ אשר תחת ברכיו, משכיבים אותו בגבו על הרצפה, שני שוטרים אוחזים בשני קצות המוט להחזיק את רגליו למעלה, שלישי מצליף בכל כוחו על כפות-הרגלים ומשתדל לפגוע בעיקר בקצות האצבעות כדי להגדיל את הכאב. כשהאסיר התעלף מעצמת הכאב, היו משיבים את רוחו במים קרים וממשיכים להלקותו עד לגמר מספר המכות. לבסוף היו מתירים את רגליו ומכריחים אותו ללכת לטבול את כפות-רגליו הנפוחות באגן-מים. גם זה כדי להגדיל את הכאב. יש שאחרי טבילה זו היו ממשיכים להלקות, ואחרי הכל היו מכריחים את האסיר במכות על גופו ועל פניו, שברגליו הנפוחות ממכות ילך אל מקומו לשכב ולהחליף כוח, כדי שיוכל לקבל מחר מנה נוספת. פעם ניתנה בנוכחותי מנה זו לשני אסירים בבת-אחת, על שנתפסו בלילה בשעה שניסו לפרוץ חור בקיר שבין בית-הממשלה לבית-העיריה על-מנת לברוח ממאסר-עולם שנגזר עליהם. זה היה רק עונש זמני ''עד לחשבון''.

127