ספריה זו נתקיימה עד המלחמה הקודמת בביתו של נתן רפפורט, עד שהוכרחנו בפקודת השלטונות הצבאיים לעזוב את המקום. כשבאו אכרים מהגליל להוציאנו בעגלותיהם מהמושבה, שנמצאה בקו האש של החזית, נטלו עמהם גם את הספרים,בהבטחה, שאם ירצה השם, כשנשוב לכפר-סבא אחרי המלחמה, ישיבו לנו את הספרים. לעת עתה ישמשו לרוות את הצמאון התרבותי של אנשי הגליל, שאצלם מורגש מחסור בספרים. כששבנו לכפר-סבא אחרי המלחמה היה הכל הרוס וחרב. לא היה מי שיוכל לתת את דעתו לכנס את נפוצות הספריה שלנו, כי העיקו עלינו מחסורים גדולים הרבה יותר. על כל פנים השלמנו בסיפוק עם העובדה, שספרינו מביאים תועלת לתושבי הגליל ולא נשדדו במלחמה בידי זרים, כמו שנשדדו רהיטינו.

כך התחילו מתפתחים חיינו במושבה החדשה שיסדנו. ענף המשק העיקרי שלנו היה מטע השקדים, שכיסה כמעט את כל אדמתנו. בסוף החורף, סמוך לט''''ו בשבט, היו העצים מתכסים פרחי-שקד לבנים כשלג, לובן-שלג לכל מלוא העין. לובן זה היה למשל בכל הארץ והיו אומרים עליו: ''שלג בכפר-סבא''. בספרי-הקריאה לילדים הוקדש לו פרק מיוחד. אחרי הפסח כבר היו השקדים הירוקי טובים לאכילה. אז היה הכרח להגביר את השמירה מפני להקות הערבים, שהיו באים בלילות לגנוב שקדים ירוקים. בסוף חודש אב נגמר בישולם של השקדים והחלו עבודות הקטיף, יבוש ראשון, קילןף, יבוש שני וגיפור. העבודות נעשו בעזרת פועלים שכירים מהכפר הערבי הסמוך. ביניהם היו גם נשים ונערים, שניסו לפעמים לגנוב, אך אנו השגחנו עליהם בעינים פקוחות. בלילות היו המשפחות לנות בחצר ליד ערימת השקדים, כדי לשמרן.

באותה עונה היה הכפר מלא, כאמור למעלה, אורחים מהחוץ,

123