''חג'' זה שימש גם כעין התחלה של בית-ספר. הגננת-המורה עסקה בשני סוגי השרות החינוכי יחד. מוסד זה הוא אבי בית-הספר המשוכלל על שם אוסישקין שיש לנו כיום, השוכן בבנין נהדר בן 2 קומות. בימי בראשית הורגש בו מחסור ברהיטים, מכשירים ומשחקים. אז נזדמן לכפר-סבא תייר מאוסטריה, מר אמיל קאפקה, שבא בשליחותו של מר יוחנן קרמנצקי מווינה לבקר את כרמי השקדים אשר לו כאן בכפר. הוא ביקר גם בגן-הילדים. בראותו את מחסוריו, נדב בשם קרמנצקי סך עשרה נפוליונים להשלמת הציוד של מוסד-החינוך שלנו.

עם יסוד הישוב בא גם הצורך במקום מיועד לעבודת הבורא ובספר-תורה. ודאי, בעתיד נבנה לנו בית-כנסת ויהודים יכניסו לארון-הקודש שבו ספרי-תורה לרוב, אבל לעת עתה צריך להניח את היסוד בתנאי הצמצום שבחיינו בכלל. שלחנו את ר' דב ויינברג לפתח-תקוה. הוא קיבל בשבילנו בהשאלה ספר-תורה מאת גבאי בית-הכנסת הגדול והביאו הביתה בעגלה. בערב יצאנו כולנו אל גבול אדמת המושבה לקדם את פני ספר-התורה. חזרנו אל המושבה בשירה וריקודים והכנסנו את התורה לחדר, שהקצה בביתו חברנו יהושע וישני למטרה זו. כל אותו ערב היה לנו כעין ''שמחת-תורה'' בשתית ''לחיים'' ובניגונים של שמחת תורה וריקודים כנהוג ב''הקפות''. בשמחתנו השתתפו כמה מאנשי ירושלים, שהיו באותו זמן בכפר-סבא לרגל הטיפול ביבול כרמיהם.

119