| התוכן | עמוד הקודם | עמוד הבא
|
תקוה שהיה גזבר הועד שלנו, וסחט ממנו דמי לא יחרץ). בלילה הבאנו מהנגרים בומבוי וברגמן מפתח-תקוה את המסגרות והתריסים של החלונות והדלתות (הובלה כזו היה מוטב לבצע בלילה, מפני ''עינא בישא''', כי הובלת חלקי בנין על פני הכביש ביום מעוררת תשומת-לב יתרה ונעשית לשיחת רבים בסביבה הקרובה והרחוקה, וגם בטןל-כרם, ואפילו ב''באבלוס'', היא שכם), קבענו אותם בקירות והמשכנו לבנות ביתר מרץ, בהיותנו בטוחים שהמודיר לא יבוא להפריע. כשהיינו קרובים להצבת הגגות, שוב הופיע חיילים בשליחות המודיר, שכפי המשוער כבר התישבה עליו החליפה החדשה. עשינו כנהוג במקומות אחרים במקרים כאלה. הם הסתלקו בהבטחה, שהפעם לא מצאו שום פעולה בניגוד לחוק, כי מה שבנינו עד עתה יכול להתאים רק לרפתןת, אבל בעוד ימים מספר יבואו לבדוק שוב, ואז... אם יראו שהבניה נעשית בניגוד לחוק (כלומר: לצרכי דיור בני-אדם), יהרסו אז את הבנוי כפי שנגזר בחוק... מאחר שהחוק אינו מרשה להרוס בנין שנגמר ונתקרה בגג, הבנונו את פירושה של האזהרה. הזדרזנו והבאנו עצים ורעפים מיפו ואת הנגרים הנ''ל מפתח-תקוה והגגות הועלו על הבנינים. מעתה היינו בטוחים מפני הריסה. אך כדי שלא להתגרות יותר מדי בחוקי המדינה לא מיהרנו לטייח את הקירות. שאם יבואו אנשי השררה נוכל להתנצל, שבנינו רפתןת... רק אחרי הפסח בתרע''ז (1913) הבאנו טייחים תימנים שעשו את הטיח והמרצפות. אחרי זיגוג החלונות ועשית כל שאר הסידורים זכינו בט''ו סיון להביא את המשפחות ולהכנס לדור בבתינו. מעתה חסל אי-סדר החיים בבנין הכללי, חסל חיי כלב בן-בלי-בית, וחסל סדר הנדודים בערבי שבתות ובמוצאיהן. קטן הוא הישוב שהקימונו, אבל שלנו הוא וישוב הוא. מהעבודה הולך אדם הביתה, אל אשתו וילדיו, אוכל על שלחנו המכוסה במפה וערוך כמו אצל כל בני-אדם, בלילה - שינה במטה נקיה. 118
|
|