| התוכן | עמוד הקודם | עמוד הבא

את סיתות האבנים מסרנו לבנאי אבו בנה מיפו. את הקמת הבנינים רצינו למסור לקבלן בנימין גולדשטיין מפתח-תקוה, אך הוא יעצנו למסור גם עבודה זו לאבו-בנה, משום שהוא גדול המומחים לבנין באבנים מסוג זה. בכן היו לנו כבר מגרשים, כסף, אבנים, סיד, וקבלן, אך העיקר לא היה לנו: רשיון לבנין. את לדעת, כי השלטון הותומני הקפיד מאד על שמירת השממון בארץ. לא בנקל נתן לזרים, וביחוד ליהודים ''זרים'', רשיונות לבנות בתים, כי כל בית של נתין זר הלא נעשה מבצר מוגן על-ידי קונסול וקאפיטולאציות ומופקע מסמכות השלטונות המקומיים. אמנם הבטיחה חברת יק''א, בעת שמכרה את קרקעות כפר-סבא, להשיג גם רשיונות-בנין בשביל הקונים, אבל מאז כבר עברו שנים אחדות והיו גם חילופי בעלים על הקרקעות ולא יכולנו לצפות לעזרת יק''א בענין זה. לפיכך החלטנו לבנות בלי רשיון. לעת עתה עלינו להעמיד קירות בלי טיח, כדי שנוכל לומר שאנו בונים רפתות לבהמות. זה היה מותר להקים בלי רשיון, כי רק על הקמת בנינים לבני-אדם חל האיסור. כשהגענו בבניה עד לגובה החלונות, בא המודיר (מושל הנפה) מטול-כרם והרעים עלינו בקולו: ''מה זה? בונים בתים בלי רשיון?!'' הסברנו לו, שאלו הן רק רפתות לפרות, אך המוריד טען שבנינים אלה יפים מדי לצרכי דיור בהמות. אז מצא אהרן אוסטרובסקי פתחון-פה להמשיך אתו את השיחה בעניני יופי, ולקבוע שהחליפה שהוד אדנותו לבוש בה אינה יפה די הצורך לכבוד אישיותו ולכבוד תושבי מחוזו. אפילו פלחים פשוטים אלה, בעלי הרפתות הללו כאן, מתביישים לראות את אדונם המוריד בלבוש מרופט כל כך. הדברים נכנסו לאזני השליט הקטן, והוא הסכים לנסוע מיד העירה עם אוסטרובסקי להזמין חליפה חדשה כיאות למעלת המודיר של נפת טול-כרם החשובה. בדרך שובו הביתה יעבור ישר על הכביש ולא יסור להתענין, במה שנעשה בכפר-סבא (אמנם ידע המודיר גם כתובת אחרת, ולא פעם נגש ישר למר בנימין יהלום בפתח- 117