אחרי זמן מועט בא אלינו שייך מקלקיליה, ראש ה''מולה'' של ההרוג, לנהל משא ומתן ולתבוע את מחיר הדם. לדרישת פסקל הסכים השייך להחזיר קודם כל את שבויינו בריאים ושלמים. מיד נסעו שפירא ועוד כמה צעירים לקלקיליה והביאו את השבויים הביתה. כמה מצעירינו, ואני בתוכם, נשארנו ללון בכפר-סבא, להגן על המקום, אם שודדים ינסו שוב לבקרנו בערב. אחר-כך שלחנו הודעה לקאימאקאם שבטול-כרם על המקרה.

בשביל נציג השלטון בטול-כרם היה זה מאורע חשוב ורב-סיכויים ל''חליבת בקשישים'', כי בעקב מקרה ההריגה נחשבים היהודים כצד האשם. אך כאן התערבה הדיפלומטיה ונתנה כיוון הפוך לענין. מאחר שהשודדים פגעו ברכוש של נתינים אוסטריים ורוסיים בא למחרת מיפו לכפר-סבאסגן-הקונסול הרוסי וגם סגן-הקונסול האוסטרי בלוית מר שמעון רוקח. האחרון שגם רכושו נפגע, היה נתין אוסטרי ומתורגמנו של הקונסול. הדיפלומטים ערכו פרוטוקולים על המאורע והבטיחו לעשות צעדים רשמיים להשגת פיצויים לנפגעים. ביחוד ניכר היה מדברי הקונסול הרוסי, שהוא נהנה מההזדמנות שניתנה לו להגן על יהודים ןלפגוע על-ידי כך בריבונות העותומנית. הוא כתב על המקרה לפחה אשר בשכם. ההוא, כנראה לא התיחס אל הענין ברצינות. גם הקאימאקאם של טול-כרם לא זז ממקומו. אז שלח

114