כשנודעה לנו סיבת ההתנפלות, הדאיגה אותנו יותר מההתנפלות עצמה. וזה הדבר:

משהתחילו מטעי השקדים להניב פרי, נמשכו אליהם גנבים ואנשי-הפקר, שגנבו שקדים והביאו בהמות לרעות במטעים ולהשחיתם. בראשונה שכרנו שני שומרים בידואים, חמדן וזייד, מבני שבטו של שייך אבו-קישק ובערבותו. הם תקעו את אהליהם ליד הבית הצבורי וסיירו בתמידות את שטח המעטים, מזוינים בחרבות. אכן עשו את מלאכתם באמונה. לא פעם תפסו בהמות שבאו לרעות. אחר-כך הוכרחו בעליהן לפדותן בתשלום הנזק ולהבטיח ''בחיי הנביא'' שלא יוסיפו עוד לפגוע ברכושנו.

עם גידול שטח המעטים, נתרבו גם הגניבות והבאת העדרים למרעה בכרמינו. שני השומרים הערבים לא הספיקו עוד. אז מינה הועד משנת 1908 לשומר ראשי רוכב את הצעיר אהרן אוסטרובסקי, שגם להוריו היו כרמי-שקדים בכפר-סבא. מאז נתמעטו הפגיעות ברכושנו, אך לא נפסקו לגמרי. והנה באותה שבת, בעונת הבשלת השקדים, הבחין שומר מוסלמי,

113