ר' דב ויינברג היה אז בגיל שבין 50 ל-60 שנה. יליד פולין היה, וזה למעלה מ-15 שנה תושב ירושלים ומנהל כלכלי של ישיבת ''חיי עולם'', שמספר לומדיה היה אז כ-200. בתפקידו זה היה נוסע לפעמים לאירופה לרכוש תומכים ותרומות למוסד. פעם, באחד ממסעיו אלה, גער בו נדבן יהודי בגרמניה ואמר: ''שנורר! מוטב שתאסוף כספים ליסוד מושבוב חרדיות לתורה ולעבודה!'' כפי הנראה נכנסו הדברים ללבו. כשחזר לירושלים מצא, שיהודים, בני הישוב הישן, מדברים ומדיינים בדבר קנית נחלאות בכפר-סבא, סניף מרוחק של המושבה פתח-תקוה, שנחשבה באדיקותה כסניף של ירושלים על הירקון. מטרתם היתה לנטוע שם מטעי שקדים, שבעזרת השם יתנו פרנסה בכבוד. אז מכר ר' דב את חלקו ב''חלוקה'' לכמה שנים, - בב''דיסקונטו'', כמובן, - נטל את כספי חסכונותיו קנה לו נחלה בכפר-סבא והתחיל לנטוע בה. כשנתפנתה הדירה מהזוג אוסטרובסקי, הצענו לו שיבוא עם משפחתו לגור בה ולנהל בית-אוכל בשבילנו. מאז נמצא אצלו גם מזון רוחני, כי הוא הביא אתו מירושלים ש''ס וילנאי ושאר ספרי קודש. כך זכינו לשמוע לפעמים דברי תורה ולא פעם גם שוחחתי אתו בעינינים שבגמרא. הוא הצטער מאד על שאינו יכול להתפלל בצבור ולשמוע קריאת התורה - בשנים הראשונות, - אך בפורים היה נהנה מחיים יהודיים שלמים, כי מגילת-אסתר היתה לו ןהיה קורא בה לפני אשתו ולפני קהל האכרים והפועלים שנמצאו בעבודה בכפר-סבא.

109