| התוכן | עמוד הקודם | עמוד הבא
האמתיים? - לשם כך היה הועד של כל מושבה מחזיק ''משרד ספרי אחוזה'' של עצמו. בספר זה, שנעשה כדוגמת ספרי-האחוזה הממשלתיים בארצות אירופה והתנהל בעברית, נרשמו כל העבודות הנוגעות לבעלות על הקרקע: קניות, מכירות, ירושות, מתנות, חלוקות, שעבודים, משכנתאות וכו'. הקנינים נעשו על דעת הועד או באישור הרבנות. הפעולות המשפטיות בדבר הקרקעות נעשו בבתי-הדין של הרבנים. בתקופה, שקדמה למלחמת-העולם מס' א', לא נמצא אדם בישוב שיתנגד לשיפוט העברי הפנימי וימסור את דינו לעכאות. ספרי-האחוזה הללו התנהלו בסדר למופת עד כדי כך,שבשנת 1925, כשהשלטון הבריטי נגש לסדר את עניני הקרקעות בארץ ולברר את הזכויות על קרקעות, הכיר בספרי-האחוזה של המושבות העבריות כמסמכים מהימנים והעתיק את תכנם לספרי-האחוזה הממשלתיים. כעת נחזור לעניננו. במס המיוחד שהועד הטיל אז על בעלי הנחלאות בסך 5 נפוליונים זהב על כל חלקה, בנה הוד ב-1906 בנין אבנים, שהכיל שני חדרים למקום לינה לאנשים הבאים לעבוד במטעים ושלש אורוות לבהמות. (את הבנין הזה שינו ותקנו אחר-כך, כשלא היה בו עוד צורך למטרתו הראשונה, והוא שימש לבית-ספר. כיום נמצאים בו משרדי המועצה המקומית). ליד הבנין חפרו באר בעומק 17 מטר. את שאבת המים סידרו בגלגל ובשלשלת. היה צורך, בעבודת שני אנשים לסבב את הגלגל. גם שוקת הקימו ליד הבאר להשקאת הבהמות. ודאי לא היתה זאת הספקת-מים נוחה כמו היום. לא פעם קרו כל מיני צרות ופגעים כגון: ניתוק השלשלת באמצע השאיבה ומצב של צמאון עד להבאת שלשלת או חלק מפתח-תקוה, נקיעות רגלים בחור שנפרץ במכסה-הקרשים של הבאר, נפילת כלים וחבלים לתוך הבאר, שמימיה הודלחו בשל כך. - אולם לעומת המצב הקודם, הביאו בנין-האבנים והבאר הקלה גדולה בתנאי חיינו. 108
|