אולם ''גם אכול דבש הרבות לא טוב'', מכל שכן החיים בצריף והבאת המים במשורה ממרחק רב. סוף-סוף פקעה סבלותנו ודרשנו מהועד שיעשה משהו לשיפור החיים. הועד של כפר-סבא, שמושבו היה בפתח-תקוה ובראשו עמד פרץ פסקל, החליט להקים בנין צבורי מאבנים ולחפור באר בקרבתו. על כל חלקה הוטל להשתתף בהוצאות בסך 5 נפוליונים זהב. כמו כן הוחלט, שגם מי שיקנה אחר-כך חלקה חייב לשלם את הסכום הזה בתור ''דמי רישום בספר האחוזה''. מי שיש לו כבר דף בספר האחוזה, יהיו בנו חתנו פטורים מתשלום זה, אם יקנו קרקע בכפר-סבא.

כאן עלי להסביר לקוראים הצעירים, או החדשים בארץ, את ענין ''ספר האחוזה'' העברי האוטונומי, כפי שהיה קיים בימים ההם באחד מבקיעי הבנין הרעוע של השלטון העותונומני. - כידוע, לא הרשה השלטון לרשום בספרי-האחוזה הממשלתיים זכות-בעלות על נכסי קרקעות בארץ-ישראל לזרים. ביחוד הקפידו ביחס ליהודים נתיני רוסיה ורומניה, משום שמהארצות ההן היתה צפויה עליה יהודית גדולה. השליטים העותומניים לא ראו אותה בעין יפה, כי ריבוי הנתינים הזרים בארץ הרחיב את תחום שליטתם של הקונסולים. בתנאי ה''קאפיטולאציות'' בימים ההם היתה שליטה זו פוגעת קשה מאד בריבונות הממלכה העותומנית ובסמכות פקידיה ומושליה על חלק גדול של התושבים. כשיש בעיר-הבירה או בעיר מרכזית אחרת בנין של צירות או קונסוליה זרה, שלשוטרי הממלכה המקומית אין דריסת-רגל בו - אין

106