| התוכן | עמוד הקודם | עמוד הבא

ופה יש אחת משתי אלה: או שאתה בעצמך אינך רוצה שיסעו מפה כולם, או שהם כ''כ רעים שחפצים רק לעבור אל האנגלים. ''אז עניתי לו: תסלח אדוני המפקד, שתי אלה אינן נכונות. לא אני הוא שמשתדל להשאירם פה, ולא הם חפצים להשאר פה יותר. רק המחלןת הן הן שמעכבות, וגם מפחדים המה המהגרים מהצבא שגוזל אותם בדרך וחומס מהם את חפציהם, ומפחידים אותם בנשק שבידם, כמו שכבר הודענו לך ע''ד מקרים שכאלה''. אז קצף מאד ואמר: אל תדבר באזני רע על הצבא שלנו! ועוד צויתי כבר בכל תוקף שלא יארעו מקרים שכאלה. ובכן מה אתה רוצה? אמרתי לו: ''תן לי רשיון ללכת לחדרה רגלי''. ''את כולם שלחת בעגלות ואתה תלך ברגל?'' ''כן אנחנו נוהגים'', אמרתי לו. ובכן ישב וכתב לי רשיון ללכת לחדרה. והלכתי רגלי עד שהדבקתי עגלה ששכר לו ה' אשכנזי להעברת חפציו ומשפחתו, והיות וגם הוא הוכרח לעזוב במהירות את כ''ס ויחד אתם באתי לחדרה. סיבת הליכתי לחדרה ולא למקום אחר היתה מפני שעוד לפני הפסח תיכף כשבאו המהגרים הראשונים לחדרה, ספרו אודותי לועד ההגירה שם, ובקשו שימנו אותי גם שם לנהל את עניני המהגרים. ובכן בישיבת הועד שבחדרה החליטו למנות אותי גם שם למזכיר ומוציא לפועל של עניני המהגרים. ואע''פ שחשבתי לנסוע לזכרון ולמצא לי איזה עבודה אחרת לא בועד ההגירה, בכל זאת אחרי קבלתי את מכתב ועד ההגירה בחדרה, שמודיעים לי את החלטתם ומבקשים אותי לבא שמה, הסכמתי ללכת לחדרה. בבואנו שמה מצאנו עולם 67