המפקד פרץ בצחוק: ''האם אתה ממנה אותי לועד ההגירה במקומך?''''מכיון שהוא מגרש אותי, והם ישארו המסכנים הללו באין עוזר ובאין תומך''. אז הוא מוסיף לצחוק: ''אוי היה להם למהרריך לו הייתי אנכי הועד שלהם, אני לא הייתי סובל מהם כמוך, אני רואה כל הזמן איך שאתה רץ יומם ולילה עבורם, על כן קראתי שמך תמיד ''זה שרץ וכל המהגרים רצים אחריו''. את שמך אינני יודע ואיזה נתין אתה גם כן לא ידוע לי, ואולי אתה בגיל עבודת הצבא ולא מלאת את חובותיך, אבל לא שמתי לב לזה, יען כי ראיתי שאתה מסור בכל לבבך לעיניני אחיך הסובלים, ועובד אתה יומם ולילה, תמיד אתה רץ ואינך נלאה, ראיתי איך שכבית אהל ששרף באש ועד שלא באת אתה, לא הניף איש את ידו לעשות דבר מה להצלת האהל, החולים, שהיו באהלים הסמוכים והחפצים. וראיתיך איך שרת כמו משוגע ואחרי שבאת והתחלת לחפור במעדר בתוך האדמה, ולהשליך על האש מאין לך מים במה לכבות, אז אחרי רבע שעה כבו את האהל והוצאו החולים מהאלים הסמוכים ונצלו שאר החפצים, והכל סודר במשך זמן קצר כאלו לא קרה דבר. וראיתי איך שהאנשים נשמעים לפקודך יותר מאשר הצבא נשמע לפקודת מפקדיו. ובכל זאת בנוגע לעזיבת המרום אינם נשמעים לך לפי דבריך.

66