| התוכן | עמוד הקודם | עמוד הבא

אחר לגמרי. הרגשנו כי איזה לחץ נפל מעלינו ועברו איזה ימים עד שהתחלנו להרגיש כמו אנשים. הפחד עבר קצת, והמפקד בחדרה היה אדם ישר והגון, והתנהג באופן נמוסי עם המושבה בכלל ועם המהגרים בפרט. המהגרים שבאו מצאו שם ועד מסודר ובראשו עמד ה' י. ל. אבוהב. אנשים שחיו להם באופן רגיל שקטים על שמריהם. וכל הצרות שעברו עלינו אחרי שספרנו להם, לא יכלו כלל להבין. במסירות עבדו שני הצעירים היפואים שגם הם היו מהגרים בחדרה בני הרב ציזלינג בזמן קבלת המהגרים שבאו מכפר-סבא וכינו להם מרחץ ודיזינפקציה הגונה והשגיחו על זה כהוגן, יען כי אנשי חדרה פחדו מאד פן יכניסו המהגרים את המחלה שמה. גם בית חולים סודר בבנין בית-החולים שנבנה לפני זמן עבור הפועלים ואחר כך נסגר, ועכשיו נפתח ע''י ועד ההגירה. התחילו לבנות אהלים עבור המהגרים שלא מצאו עבורם די בנינים עזובים ובנו אהל משותף גדול, אבל תיכף כשבאתי אנכי ומסרו בידי את סדור המהגרים בניתי אהלים יחידים לכל משפחה לחוד, יען כי ידעתי כבר את הרעה שמביאה הישיבה ביחד, כי בזמן שכל אחד יש לו האהל שלו או הדירה הוא מנקה אותה והוא אחראי בעד הנקיון, אבל המשותפים - כל אחד מטיל את אי-הנקיון על חברו, ועוד הרבה קלקולים באים מזה. אחרי שבועות אחדים התחילו היריות בכ''ס באופן מבהיל. הרבה מהחולים וממשמשיהם נפצעו וצעירה אחת [מרים פומרנץ] נהרגה. כשנודע לנו הדבר שלחנו עגלות במחיר גבוה מאד, ונמצאו צעירים שסכנו את עצמם, והעברנו את כולם לחדרה. אח''כ החריבו 68