| התוכן | עמוד הקודם | עמוד הבא

הרכוש הנשאר. דמיוני ציר לי את המצב הנורא, שבו הננו נמצאים, בצבעים הכי שחורים. התפללנו וקראנו בתורה פרשת חיי-שרה וגמרנו את הפרשה ''על פני כל אחיו נפל''... קראו אותי למפטיר ובהגיעי להמלים: ''על כסאו לא ישב זר ולא ינחלו עוד אחרים את כבודו כי בשם קדשך נשבעת לו'', לא יכולתי עוד להבליג עלעצמי וקול בכי התפרץ מפי ונחל של דמעות נשפך מעיני. גמרנו את התפלה, והנה בן המוכתר בא וקורא אותי,ומבשר לי כי אחרי תנחנונים רבים ועוד בקבוק ארק, נתרצה לו בקושי להוציאני, מפני שהוא אמר לו שהנני קרובו. אבל אני לא הסכמתי לצאת כי מה הנני אנכי יותר חשוב משאר אחי המהגרים. כשמוע האסורים פנימה את הוכוח הזה מהרו ופקדו עלי לצאת תיכף ומיד, ולהשתמש בהזדמנות זאת, כי אם אתה תלך אתנו לא תוכל לעזור לנו מאומה, אבל אם תהיה חפשי תעזור גם לנו וגם למשפחותינו שנשארו. שמעתי בקולם ויצאתי, ותיכף התחלנו להשתדל להוציאם לחפשי, אבל הפעם לא עלה בידינו כמו תמיד, והוליכו את כלם לטול-כרם. ה' סלור נסע עוד קודם לטול-כרם להשתדל שמה לפני הפחה ושאר מכיריו, לבטל את הגזרה, ואני הלכתי לחפש את מר אשכנזי שכבר היה בכ''ס גם הוא וכן את מר חיט, שהתחבא באיזה מקום ונשארו בכ''ס מבלי שתפסו אותם. עוד אחדים מהגברים שברחו היערה והתחבאו שמה שבו ובניהם מר פפרמן, אדם חזק וגבור-חיל, שתמיד שלחנו אותו להודיע לשאר הועדים את צרותינו ולבקש עזרה, והוא, כמובן בשכר, היה מוכן תמיד ללכת לאיזה 24