| התוכן | עמוד הקודם | עמוד הבא

מקום ששלחו אותו. היום רד והנה הלילה התחיל לשרור במושבה הריקה מגברים. והפחד של איזו התנפלות פתאומית לא סר מעלינו. שךחננו את פפרמן לפ''ת להודיע שישתדלו להוציא את האסורים וישלחו לנו עזרה במושבה שנשארה הפקר, ואני ומר חיט התאמצנו ומלאנו את אקדוחינו והסתובבנו במושבה לשמור על הבתים. אבל בידענו מה דל כחנו בהיותנו רק שנים ובמצב משונה, אז פחד ורעדה אחזתנו. פתאם שב נער אחד שהלך יחד עם מר פפרמן לפ''ת, ומבשר לנו כי התנפלו עליהם באמצע הדרך והוא ברח וסוף פפרמן איננו יודע...פלצות אחזה את כלנו אלה הנשארים, הרגשנו כי הננו כבר הפקר בעיני כל הסביבה . כבר מתנפלים, והאסורים עוד לא שבו, וגם מר סלור לא שב מטול-כרם.אספנו אנשים אחדים מהנשארים מבין האכרים וטכסנו עצה, מהלעשות. והוחלט: כי אני ומר חיט נשאר שומרים את המושבה, ואחדים מהאכרים וגם מהגר אחד שנשאר, מר משה-אשולין, ילכו לחפש את פפרמן בדרך, אולי עודנו חי הוא ואפשר יהיה להצילו... כך נעשה, אנחנו שמרנו והם 5 אנשים הלכו עד הגשר לחפש. חפשו בכל הדרך ולא מצאו , הלכו עד הגשר שעל נהר הירקון, ושם, בבית הקהוה אמרו להם שפפרמן עבר משם לפ''ת. שבו והודיעו לנו את זה. ובינתים שב הא' סלור מטול-כרם, ואתו שבו כל האסורים, ואע''פ שזה היה כבר אחרי חצות-לילה וחושך אפלה שרר ברחוב, המה כל המושבה משמחה, וכל אחד ספר את התלאות שסבלו המסכנים הללו בדרך: סחבו את כלם רגלי 7 שעות הליכה, ובדרך הכו אותם 25