ושוב האירה שמש-שחרית את תל-אביב ההולכת קדורנית, ומלוה למנוחתם שנים מטובי צעירי ישראל. קהל גדול בא לחלק כבוד אחרון לברוך גורביץ, שהובא לקברות בתל-אביב ולמאיר בלקינד, שגויתו הועברה לראשון-לציון.

דוב הוז: אחד מבחירי הנוער היהודי, שבא לארץ ומסר את נפשו על קידוש האומה. ככולם כן גם גורביץ בא לבנות ולבשר גאולה לעם, שהיה לטרף בכל ארצות העולם. בא למסור את שכלו לבנין הארץ כי כאן הארץ בה תבוא גאולתנו. רבבות צעירים יהודיים מוכנים לבא הנה ולמסור את נפשם עליה. רבבות יהודים היו מאושרים אילו ניתנה להם האפשרות לעלות בשעה זו. מפעלנו - אור וברכה לנו ולשכנינו. והנה הותקפנו ע''י משוסים. בכל מקום, בעיר ובכפר, בכל פינה אליה יפנה האדם העובד והיוצר, אורבת לו סכנה. וייאמר עוד פעם: אין אנו רואים מצד ממשלת הארץ את התוקף וההחלטה לשים קץ לשפיכת דמנו. די לנו לויות צעירים בתוך בכי עצור! מעל הקברים האלה אנו פונים אל צעירנו: לכו לנקודות הישוב ושמרו עליהן!

על ידי אנשים כמו ברוך גורביץ ייוצר כוח שאין להכניעו ולהכשילו, כוחו של עם יוצר בארצו''.

29