בשולי דברים:

---

הנסיעה לכפר-סבא,
מאת שלמה אנגל

(ש. א.) עם התקרב חג יובל כפר-סבא ודאי ירבו המתרעמים על התורים הארוכים ועל הנסיעה הקשה והמייגעת לכפר-סבא. הבה ונספר, כיצד היו נוסעים לכפר-סבא לפני חצי יובל שנים ב-1925: אוטובוס יחידי שיצא בבוקר וחזר לפנות ערב שרת את הכל, לרבות הובלת חלב. באוטובוס היו שלש מחלקות: אלה שנסעו במחלקת א' ישבו על ספסלים ממש; נוסעי מחלקה ב' ישבו על כדי החלב, ואילו נוסעי מחלקת ג' בחלקם הלכו אחרי המכונית. מכיון שלעתים צריך היה לדחוף את המכונית או להוציאה מהבוץ, הרי הונהג כלל שנוסעי מחלקה ב' וג' הם הראשונים לדחיפת המכונית. הנסיעה נמשכה כרגיל 4-6 שעות ולעתים גם 8 שעות. מכירת כרטיסים לא היתה קיימת אלא הנהג היה גובה דמי נסיעה מכל נוסע. החשבון היה שמי.

במכונית היה גם מקום מכובד אחד, ליד הנהג. ולא כל נוסע היה זוכה בו. בחורה צעירה אפשר היה להושיב על ידו בלי לשאול להסכמתו. אבל אשה מבוגרת או ''סתם'' גבר היה צריך תחילה לבקש הסכמתו. היו נוסעים שאסור היה להושיבם במקום זה. למשל, עסקן המושבה; הרי כל אימת שהיה יושב ליד הנהג היה קורה פנצ'ר...

אגב, פנצ'רים היו מתקנים בדרך אוריגינלית: את הצמיגים היו הנוסעים מנפחים לפי תור. וכאשר אזלו חומרי תיקון, היו קוטפים עלים מעצי אקליפטוסים וממלאים בהם את הפנימיות וכך היו ממשיכים בדרך לכפר-סבא, כאשר הנוסעים הולכים ברגל 10-15 קילומטר, והמכונית משמשת להם מורה-דרך...