י. בנקובר, פ. ספיר (במרכז) ור. שרי בראש האסיפה לפני לכתם למאסר

אינני אומר מי האשם, אולם הסכנה גדולה מאוד. רק עוורון של שנאה יכול להביא לידי זה, שלא יבינו את גודל הסכנה. הישוב נחלק לשני מחנות. אני וחברי מוכנים ללכת למשמרות ולמלחמה בעד העבודה העברית, אבל המלחמה הזאת מוכרחה להתנהל לא על יסוד מפלגתי, אלא על יסוד לאומי. עלינו, על כולנו יחד, לחפש ולמצוא מוצא מן המצב הקשה והמסוכן, שנוצר בתנועה הציונית.

ד''ר א. זילברשטיין השלים את דבריו של הרב גולדבלום ואמר : כשבאנו לכפר-סבא טענו כל האיכרים טענה אחת ; 'מה אתם רוצים מאיתנו ? אנו, היושבים כאן, מעסיקים במאה אחוז פועלים עבריים, ואלה שלושת או ארבעת האיכרים המעסיקים פועלים ערביים אינם כאן. בדרך כלל לא הופר הפרינציפ של עבודה עברית אצלנו'. אולם בנשימה אחת הגנו על המעסיקים פועלים ערביים. טענו שפרדסיהם הם רכוש פרטי שלהם ושאסור להתערב בעסקים הפרטיים של אחרים. בהמשך המשא-ומתן הודיע אחד האיכרים שיש רצון מצד האיכרים בכפר-סבא להכניס שם עבודה ערבית.

''שאלנו אותם - אם לפי דבריהם יש רק שלושה אן ארבעה איכרים המעסיקים פועלים ערבים, למה הנכם מתרגשים כל כך בגללם? על זה השיבו ,לנו : 'שלושת-ארבעת האנשים האלה עושים את מה שהם עושים בהסכמתנו אמנם לא באופן רשמי, אבל לאחר התייעצות אתנו, וזהו הצעד הראשון שלנו'.

''אנו עומדים איפוא בכפר-סבא לפני נסיון שיטתי ומאורגן להכניס שם עבודה ערבית''.

היושב-ראש ד''ר נ. גולדמן הודיע :''ההנהלה הציונית החליטה בישיבתה עם נשיאות הוועד הפועל להציע לוועד הפועל הציוני, שראשית כל יוציא קול-קורא בקשר עם המאורעות בכפר-סבא. לוועדה, המורכבת מה''ה הרב נורוק, ד''ר מוסינזון ובן-צבי נמסר לנסח את הכרוז.

מלבד זה החלטנו שהוועד הפועל ידרוש מאת ההנהלה הציונית ומאת הוועד הלאומי למנות מיד ועדה שתטפל במצב ותדאג לסידורו המהיר של העניין''.

י. בן-צבי : ''ועדת המשנה עיבדה את הנןסח הבא של הקןל-קורא :

'הוועד הפועל שמע בתשומת לב מיוחדת את הדו''ח של המשלחת : הרב גולדבלום, ד''ר זילברשטיין והרב נורוק, שנסעה בשמו לכפר-סבא.

'הוועד הפועל הציוני רואה בדאגה ובחרדה רבה את הפרצה בחומת העבודה

181