| התוכן | עמוד הקודם | עמוד הבא
|
בכל כחו לעזרת השומרים ומזה יצא הרעש.שבנו הביתה, ואחרי ימים אחדים, בערב אחד, הננו שומעים יריות אקדוחים תכופות. יצאתי החוצה ומלאתי אקדוחי והנה גם מר חיט רץ ואקדוחו בידו, וגם אחד המורים עם אקדוח ביד, והצעיר מר ב. פריבר רץ. התחברו אלינו עוד אחדים בלתי מזוינים, והננו שואלים את מר ב. פריבר הבקי, מה קרה לפי דעתו, ומה פשר היריות והצפצופים שהננו שומעים. לפי דעתי זה סמן של התנפלות על המושבה. ובכן רצנו לקראת היריות והחושך היה פשוט וימש חושך, והפחד, הנני מודה, שהוא תקפני מראשי ועד רגלי, אבל הבלגתי עליו ורצנו הלאה, ואחרי שנקרבנו אל השומר היהודי שצפצף וקרא לעזרה, וכמובן שמח מאד כשהרגיש בהתקרבותנו, נודע לנו שההתנפלות לא היתה על אדמת המושבה, אלא מחוצה לה, על שומרי-האבטיחים, שלחמו עם הגנבים שהתנפלו עליהם וחפצו לקחת את אבטיחיהם, ואלה עמדו על נפשם והחליפו יריות עם השודדים. פעם בא אלי השומר הראשי של המושבה ה' ר' והודיעני שאחד ממהגרי גנב שקדים מן הכרמים בזמן ששב מעבודתו, וכמובן אנכי הנני אחראי בעד זה. וכחוטא הלכתי אחרי סוסו של השומר לאהל המהגר - יותר טוב המהגרת, שהשקדים הגנובים מונחים שם. באתי ע''י האהל וקודם כניסתי לאהל, מקדים לי השומר קדמה. ''אתה ה' קליונר כדרכך תמיד בודאי תגין על מהגריך. הנה הפעם תפסתיך ביד ואראה לך את הגנבה בעיניך. '' דפקתי על פתח האהל והנה הגנבה מונחת. מניתי 10 שקדים 17
|
|