| התוכן | עמוד הקודם | עמוד הבא

היא מסכנת מאד שם. טפוסי הוא המהגר הזקן מר שמחה ליזרוביץ שהיה כבר כבן 60 שנה, והיה שומר כל זמן השקדים, והאכרים אמרו לא פעם ר' שמחה הוא שומר מצוין, ישר ומסור, וכו'. פעם, בשעה 4 בבוקר, הנני שןמע דפיקות וצעקות: ''ה' קליונר, קום מלא אקדוחך מהר ונרוץ, כי התנפלו על ר' שמחה''. הבשורה הזו המיתה בקרבי כל רגש של גבורה ובפרט שהשנה עוד לא סרה מעלי לגמרי, והקריאה עוררה פחד-מוות בלבי. אבל בכל זאת, שאינני מתפאר לאביר-לב וגם לא לגיבור-חיל, בל המלים: התנפלו על ר' שמחה, השמיעו את הדם, ובצורה אחרת לגמרי. ונדמה לי כי הנני שומע פקודה נמרצה: ''לא תעמוד על דם רעך..'' וכחץ מקשת קמתי ממטתי ומלאתי במהירות הברק את אקדוחי בחמשת הכדורים שהיו לי ויצאתי החוצה, ומצאתי את שכני ר' יוסף שמרלינג ועוד אחרים ממהגרינו, וכמו מטורפים רצנו לצד מערב מקום שמירת ר' שמחה. בחוץ היה קריר וחושך, נסבכתי בחוטי ברזל דוקרים ופצעתי את רגלי, אבל המשכנו את מרוצתנו. המקום היה רחוק, בערך כ-15 דקים מהמושבה. באנו אל מקןם סוכת-הנוטרים שלו ולא מצאנו את ר' שמחה, רק איזה חפצים שלו היו מונחים והוא איננו. הפחד והדאגה גדלו, אבל המשכנו את דרכנו וחפשנו אותו מכל הצדדים, עד שהכרנו את קולו מרחוק. אח''כ נודע לנו כי באמת היתה התנפלות, אבל לא על ר' שמחה, כי אם על השקדים, הפלחיםץ ששולחו ע''י הממשלה הטורקית לחטוב עצים עבור הרכבת ביערות כ''ס, לקחו להם גם שקדים, - וכשר' שמחה לא יכל לעמוד בפניהם, צפצף 16