זכרונות איש כפר-סבא


| התוכן | עמוד הקודם | עמוד הבא

כל התנקשות במפעלנו היא סכנה לעצם קיומנו. בסוף שאל אותי הנציב, מה צריך לעשות, לפי דעתנו, כדי למנוע את השנותם של מאורעות עגומים כאלה. אמרתי לו בקירוב כך:

- הוד מעלתך, מאסר ועבודת-פרך לא יחזירו למוטב את הפראים של שבט אבו-קישק ואת בריוני קלקיליה. רק תרופה אחת עלולה להועיל: אם יוטל עליהם קנס על כל מה שעוללו לנו. עליהם לשלם במיטב כספם, ואז יספרו לבניהם ולבני-בניהם, שלא כדאי להתנפל על מושבות היהודים.

-כן, זה נכון - ענה הנציב, - אני אעשה כל מה שביכלתי, כדי שהפורעים יבואו על ענשם. - אחר לחיצות-ידים ידידותיות ליוה אותנו עד החדר החיצון.

אכן, מקץ זמן קצר הטיל הנציב על השבט אבו-קישק ועל הכפרים קלקיליה, טייבה וטירה קנסקיבוצי בסך 15 אלף לירות מצריות. חיילים הקיפו את המקומות הנענשים וגבו מכל אחד את חלקו בקנס.

הפיצוי הכספי שהגיע לידינו מה''מגבית'' הזאת, אחרי ניכוי ההוצאות (עונש זה כלל בתוכו גם את ה''כיפורים'' בעד ההתנפלות על פתח-תקוה), לא החזיר לנו אלא חלק קטן של נזקינו, אבל זה היה לקח להועיל. כשנפגשנו אחר-כך עם נכבדי הכפרים ספרו לנו, כמה הוכרח כל אחד מהם לשלם. חוץ מזה הרי בהתנפלות על פתח-תקוה אבדו להם גם נפשות רבות, שלא קבלו ''כופר'' בעדן. כך למדו, שה''עסק'' הזה אינו כדאי, כי הוא מביא הפסד במקום רווח. - כשהזמנו מסיתים נסתרים פרעות חדשות בשנת 1929, השאירו שכנינו את העבודה הזאת לאחרים. הם לא השתתפו, ולכן לא סבלנו רבות בסדרת-המהומות שבאותה שנה.

155

זכרונות איש כפר-סבא


| התוכן | עמוד הקודם | עמוד הבא