אחרי החורבן הביע הנציב העליון סיר הרברט סמואל, - ''הראשון ליהודה'' (כפי שקראו לו אז מתוך רצון לתלות את תקות הגאולה בחסד המעצמה, שכתגמול להבטחותיה ביקשנו שהיא תהיה המנהלת אתארצנו) - את רצונו לקבל בארמונו את נציגי המושבות כפר-סבא ועין-חי, שנחרבו ולשמוע מפיהם עובדות ופרטים על ההרס. במשלחת של ועד כפר-סבא נסעו חברי הועד שלום כהן, פנחס מאירי ואנכי. בשם המושבה עין-חי בא מר ישעיהו שטרייט, מנהל בנק ''קופת מלוה חקלאית'' בפתח-תקוה. אני נבחרתי להיות הדובר של המשלחת. הנציב העליון קיבל אותנו בארמון הגרמני על הר הצופים, מושב הנציבות בימים ההם. זהו הארמון שבו התאכסן הקיסר וילהלם, ובו קיבל את פני המשלחת הציונית בראשות הד''ר הרצל בעת ביקורו בארץ. השיחה התנהלה בשתי שפות, בעברית ובאנגלית. המתרגם הראשי של הממשלה, מר יצחק עבאדי, היה המליץ בינינו ובין הנציב. המחיצה הלשונית סימלה את העובדה, שלמרות הקירבה בדת ובגזע בינינו ובינו, עומדים אנחנו לפנישר אנגלי, אך העצב שנראה בפניו ומלות-ההזדעזעות הנפשית שפרצו מפיו לשמע הפגעים שחלו בנו וביצירתנו הביע ברור את הרגשתן היהודית ואת צערו על התפקיד הזר והמסויג שעליו למלא בתוך כבלי ההוראות מגבוה בראשית צעדי התקומה של עמו בארצו. אכן לנו היה זה לא רק צער בלבד, אלא גם נזק. בשבילו היתה זאת משרה למשך תקופה מסוימת. אחריה מוכנות לו משרות אחרות מטעם ממשלת הוד מלכותו. לנו הרי זה מקום-חיינו היחיד עלי אדמות.

154