בצרורות עפר מובא ממרחקים, מאד התעצבתי על אבדן ''ארץ ישראל'' הצרורה לי בשקית קטנה, אך במהרה התנחמתי בהחלטה איתנה, לא להסתפק בצרורות עפר מובא ממרחקים, אלאלנסוע בעצמי אל הארץ, לכשאגדל, אם לא יקדים הגואל לבוא בעודני נער.

חיבה יתרה נודעה ממני גם לספרים המודפסים. כרכי הש''ס מדפוס סלאוויטא וה''טורים'' של אבי בכריכות-עור היו בעיני כאוצרות כלי חמדה, ביחוד למראה הוקרת-הקדושה שאבי נהג בהם, ובכל שעת כושר הייתי מוריד מהמדף אחד מאלה הספרים הגדולים וקורא בו ''כמו אבא''. משני צדי הטקסט מצאתי טורי אותיות מוכרות לי, כמו רש''י שבחומש, אך את מובנן לא קלטתי. בכל זאת חיבבתי את הספרים ועונג מיוחד היה לי בפרוס הפסח, כשאבא הטיל עלי להוריד את כל הספרים מעל המדף ולהפוך ולהפוך בהם ובדפיהם לשם ''בדיקת חמץ'', שמא נפלו ביניהם פירורי לחם.

התגעגעתי לדעת את תכנם של הספרים, אך גם בזה הןכרחתי להתנחם בתקוה ''לכשאגדל''. ולעת עתה היה עלי להסתפקר במזון הרוחני שהתאים לגילי ב''חומש'' ורש''י ובסיפרי התנ''ך. הדברים שלקחו את לבי ביותר, כמו שירת האזינו ושירת דבורה וכדומה, שיננתי וידעתי בעל פה.

כשמלאו לי שבע שנים נעשיתי ''גדול''' גם אני. התחלתי

15