כפר-סבא, 1953


| התוכן | עמוד הקודם | עמוד הבא

כפר-סבא אלבום, 1953


בשוב המתיישבים עם גמר המלחמה העולמית לכפר-סבא מצאו את בתיהם הרוסים ומטעיהם עקורים.
המתיישבים התחילו מתקנים את הבתים ההרוסים. רק בשנת 1920/21 עברו המשפחות לגור במקום.
עוד טרם הספיקו המתיישבים הראשונים בכפר-סבא להינות מפרי עמלם, עוד לפני שראו פרים של חבלי הימים הראשונים. על פגעי הטבע, פגעי השכנים, ועל המחסור שבהם - וכבר באו שנות מלחמת-העולם הראשונה ועמהן - מגפה והרס, גירוש וחורבן. וסימנה הראשון של המלחמה - החלפת הנתינות. חלק מן המתיישבים, שהיו נתינים זרים, קיבלו על עצמם את עול הנתינות העותומנית, כי כנתיני מדינה הנמצאת במצב-מלחמה עם תורכיה, לא יכלו להשאר בארץ-ישראל. הם קיבלו את העול למרות הסכנות הצפונות בו, כגון החרמת רכוש, עבודת כפייה ועוד. מתיישבים אלה לא רצו ויהי מה לעזוב את אדמתם.

עוד לא התאוששו ממהלומת המלחמה והנה פשט הארבה על הארץ והחריב כל חלקה טובה במטעי השקדים, ענף-היסוד של כפר-סבא.

הגיע שנת 1917, הצבא התורכיח, בלחץ הצבאות הבריטים, שהתקדמו מדרום לצפון, התחיל מפנה אזורים שונים של הארץ, ועם נסיגתו הביא סבל בל יתואר על התושבים היהודים.

תושבי יפו-ת''א הפכו בן לילה למהגרים וחלקם מצא מקלט בכפר-סבא. במושבה לא היו, כמובן בתים בשביל הבאים והם התנחלו ארעית בחורשת האיקליפטוסים ובמגרשים שבקרבת בתי המושבה. בתוך סוכות של עץ מכוסות גגות חילפה, או בתוך בקתות חמרה פרימיטיביות בילו המהגרים את הקיץ בכפר-סבא. הם הקימו בית-ספר, שהורו בו טובי המורים של תל-אביב. החורף מישמש ובא והחלה הדאגהה לבניינים בשביל המהגרים.

ואם לא די היה באלה, הביאה שנת 1918 מגפה כבדה, שהפילה מאות חללים בבין המהגרים. בינתים הוסיפו התורכים לסגת צפונה וכפר-סבא הפכה לנקודה בתוך קו-החזית התורכי, שהתבסס על נהר הירקון והגבעות החולשות עליו. יחידה תורכית תפסה עמדות בתוך כפר-סבא ובאחד מבתי המושבה נקבעה

21


| התוכן | עמוד הקודם | עמוד הבא