|
מוקדשים להשכלות העם. לירחים אלה היו קוראים ''כלה''. ''חודשי כלה'' ו''ימי כלה'' ולתלמידים היו קוראים ''בני-כלה'', ולמורים ''ראשי כלה''. ידיעותינו בענין זה זעומות למדי, והחוקרים מחולקים גם בהסברת פירושו של השם ''כלה''. לא אעסיק אתכם בקדמוניות, ואזכיר רק שבמקור קדמון אחד נמצא כתוב: ''קבע הקב''ה שתי ישיבות לישראל שיהיו הוגים בתורה יומם ולילה ומתכנסים שתי פעמים בשנה - באדר ובאלול - מכל המקומות ונושאים ונותנים במלחמה של תורה'' (מן הראוי לשים לב: לא רק ''שומעים הרצאות'' ו''רושמים'', אלא ''נושאים ונותנים במלחמתה של תורה''). וגם אנחנו חלמנו, כי נחדש מסורת תרבותית זאת, ונקבע חודש בשנה שבו יוכלו האנשים, לאחר אחד-עשר ירחי עמל הגוף, להתמסר חודש אחד לעבודה רוחנית מאומצת. התכונו שזה יהיה לא ליחידים בלבד, אלא ''שוה לכל נפש'', שלכל אדם עובד תינתן ההזדמנות הזאת. ובאספה הכללית של פועלי יהודה, שתכנסה ''ערב יציאת רוב החברים אל הגדוד העברי'', אור לכ' תמוז תרע''ח, לפני עשרים ושללוש שנים, הוחלט ''להמשיך את העבודה התרבותית גם בגדוד וגם בעבודה. באפשרות הראשונה לסדר בארץ ירח-לימודים''.. אבל כמו להרבה דברים טובים שנאמרים באביבה של תנועה, כן גם לזה לא נמצא גואל. עדיין לא נמצא. מה שאנחנו עושים עכשיו - הרי זו התחלה. והתחלה מצומצמת וארעית. העבודה הזאת דורשת את ההיפך מארעיות: היא דורשת קבע באנשים, בסידורים, בספרים. לא נזלזל, כמובן במה שנעשה בחיים התרבותיים של ההסתדרות במשך 20 השנים הללו. חלילה לנו! ואף לא נקפח את עמלם של עורכי הרצאות ושיעורי-ערב. ואף נעשו כמה מפעלים הקרויים סמינרים, וכוונתם - מפעלי-לימוד מרוכזים בתנועות הנוער, במפלגות ובגושים ישוביים, בזרמים שונים בתוך ההסתדרות. אך עד היום הזה לא היה לנו נסיון של מפעל לימודי-תנועתי של כלל ההסתדרות, שבו יפגשו בני עדות שונות וזרמים שונים, שיהווה קבוץ-גלויות בזעיר אנפין, שיפגיש דורות וגילים והלכי-רוח ושכבות-תרבות. אנחנו מתחילים ומנסים. ואל יתהלל חוגר. יתכן שקל יותר לזמן אנשים שלמדו בבי''ס אחד, בני גיל אחד, בני שבט אחד, בני ארץ אחתותרבות אחת. יתכן, שעבודת המורה והמנחך והמשפיע יכולה בתנאים אלה להיות קלה יותר. על אחת כמה וכמה שקל יותר לרכז אנשים שכולם להלך-דעות מסוים ומאורגנים בארגון פוליטי
5
|
|