| התוכן | עמוד הקודם | עמוד הבא
|
מעצמו של סוד הקיום הישראלי. אין לחיות את חיי ישראל, בין דתות תוקפות, בין מלכויות מתנצחות, בין מעמדות יריבים, בתוך מהפכות, תמיד במלתעות-הסכנה, מבלי גבורה. אלמלא גבורה קשת-עורף זו כלום היה בנו הכוח לצפות לנצחון ביום מן הימים? מנערי הקנאים, אשר ''מעניהם התחכמו להביא עליהם כל מיני יסורים נוראים, וקרעו את בשרם לגזרים, בדרשם מהם רק אחת, כי יודו במו פיהם אשר הם מקבלים עליהם עול מלכות הקיסר'' ו''מהם לא נכנע אף אחד לבטא בשפתיו כי הקיסר אדון לו'' ועד נוער הקנאים של ימינו, השומר על הגחלת העברית במחתרת ובשבי - פתילה אחת היא, אשר איננה אוכלת. ואם יש ערובה - בה ערובתנו. והלב שואל מה גורל נשקף לגבורה העברית עם חידוש חיי מולדת? הנזכה כאן לחידוש הגבורה החשמונאית, אשר גמולה לא רק במצפונה, כי-אם גם בנצחונה? ''מדור לדור לא נשפך טהור מדם חורשי תל-חי''. אך לא כמורדים-נואשים ולא כטרופי-אינקויזיציה מתים בארץ חורשים ומגינים. תוגת מותם היא תוגת שאול ויונתן אשר יסדו את חירות ישראל. בחייהם וגם במותם הם אומרים לנו: נחמו נחמו עמיץ ב. כצנלסון
יב
|
|