| התוכן | עמוד קודם | עמוד הבא

לצפות לעזרת יק''א בעניין זה. החליטו לבנות ללא רשיון. העמידו קירות בלי טיח, כמו שבונים רפתות לבהמות, כי לרפתות לא היה צורך ברשיון.

כשהגיעו עד גובה החלונות בא המודיר (מושל הנפה) מטול-כרם והרעים בקול : ''בונים בתים בלי רשיון? ! בניינים אלה יפים מדי לדיור בהמות !''

אהרן אוסטרובסקי פתח אתו בשיחה בענייני לבוש וטעם ... הדברים נכנסו לאזניו של המושל והוא הסכים לנסוע לעיירה עם אוסטרובסקי ולהזמין חליפה חדשה, כיאה למודיר של נפת טול-כרם. בשובו הביתה יעבור ישר על הכביש ולא יתעניין במה שנעשה בכפר-סבא. בלילה הביאו נגרים מפתח-תקווה והם הרכיבו את הדלתות ואת התריסים על החלונות, כשהיו קרובים להצבת הגגות שוב הופיעו שליחי המודיר, אך שוחדו בנאפוליונים של זהב ובבקבוקי עראק וקוניאק. מאחר שהחוק לא הרשה להם להרוס בניין שנגמר וקורה בגג, הזדרזו והביאו עצים לרעפים מיפו והגגות הועלו על הבניינים. מעתה היו בטוחים מפני הריסה, אך כדי לא להתגרות יותר מדי בחוקי המדינה לא מיהרו לטייח את הקירות, רק אחרי הפסח בתרע''ג (1913) הביאו טייחים והם עשו את הטיח והרצפות. אחרי זיגוג החלונות וכל שאר הסידורים הובאו המשפחות, בט''ז בסיון, ונכנסו לדור בבתים.

את תקופת בניית הבתים מתאר ישראל, בנו של ר' יהודה-אריה חיימוביץ' :

כל מתיישב בנה שני חדרים, מטבח ומרפסת מאבני כורכר מסידני-עלי ומשייך-מוניס, אבי בנה את ביתו בכספו הוא. הוא הזמין אבנים מסותתות מהכפר חבלה, אשר בהרי אפרים, כל אבן עלתה אז בישליק תורכי. בין המובילים את האבנים בעגלות היה דוד רמז. כשנודע לד''ר צבי סלור, שאבא בונה בית יפה של אבן מסותתת, הציע לו שיכפיל את ביתו והוא יגור בו בשכירות. וכך היה ביתנו הגדול והיפה במושבה.

'ידידיו של אבא, כששמעו על כוונתו להתיישב בכפר-סבא, שאלו אותו : ,ידענו שאתה ציוני ואידיאליסט, אבל אתה יהודי דתי ובכפר-סבא אין בית-כנסת ולא תלמוד-תורה, איפה ילמדו הילדים ?'

''השיב להם אבי : ,רבותי, במקום שיהודה-אריה יגור בו יהיה בית-כנסת ותלמוד-תורה. בעוד חמש שנים יהיו כאן בתי-ספר ובתי-כנסת וכפר-סבא תהיה עיר ואם בישראל ואולי גדולה ויפה מפתח-תקווה''.

94