| התוכן | עמוד קודם | עמוד הבא
''לפני 25 שנה היו החלוצים הראשונים מתמוגגים מצמאון ומתעטפים בקדחת נוראה ומים לא היה לשתות וצל לא היה להשיב נפשם. מסביב היה הכל שומם, ריק, פרא. האדמה היתה ערומה, קרחת, בלי דשא, בלי אילנות, בלי צמחים. האוויר בער, קדח - והס עבדו, נלחמו, נפלו וקמו. והיום באים אנחנו הנה ומוצאים לפנינם גנים, פרדסים, כרמים, צל נעים, מים קרים, אוויר רענן - גני-עדן - האנחנו נתלונן, ניאנח, ניבהל? תעבורנה עוד כ- 25 שנה - והיתה ארצנו אחת הארצות היותר פורחות, היותר יפות, היותר מאושרות ועם עתיק-חדש יפרח בארץ עתיקה-חדשה, ואז נספר כיצד קדחנו ועבדנו, רעבנו וחלמנו ... תקווה וחלומות...''
ועוד פועל אחד ברל כצנלסון, עבד זמן-מה בכפר-סבא. בסמינר הראשון לתולדות תנועת הפועלים סיפר :
''אני ביליתי שם את החורף הראשון בארץ-ישראל, והייתי כל ששת ימי השבוע נמצא בכפר-סבא וביום ששי לאחר העבודה, שגמרו אותה קצת בהקדם, היינו לוקחים את הנעליים, או הסנדלים, או המגפיים, על הכתף והולכים כרגל לפתח-תקווה''.(כתבי ב. כצנלסון, כרך י''א, 184 ).
71