| התוכן | עמוד קודם | עמוד הבא

חריש ראשון

בעל מרץ תוכל לאט-לאט לנטוע שקדים. לכך אין צורך בהשקעה גדולה. אני ושאר בעלי הקרקע מעוניינים שהמקום ייחפך לישוב יהודי. וודאי שגם הם יפרישו חלקות קטנות מאדמתם לפועליהם היהודים בתשלומים לשיעורים. הנה נעזור לכם להשיג הלוואה נוחה, כדי שתבנו לעצמכם בתים קטנים ותתיישבו. הנה סיפרתי לך הכל ועליך להשיב תשובה'. - - -

,אנכי', התאושש שלום, שלא כאדוני, הנני בעיקר ציוני ומשום כך הנני רואה זכות גדולה לעצמי לבוא לאדמה יהודית חדשה ולעבוד עליה. לעומת זאת ברור, שלא אבוא להיות אחראי לעבודת אחרים. אעבוד יחד עם כל הפועלים כפי יכולתי וידיעתי. אף אסכים לרשום יום-יום את העבודה. לא יותר מזה. ואשר להצעתו לקנות מידו שטח של 50 דונאם בתשלומים חדשיים - היא אמנם לוקחת מאוד את הלב, אולם עלי עוד להתיישב בדעתי'.

''השיחה, שהתנהלה כתמיד באידיש, נגמרה במשפטים קצרים : ,ובכן, אתה יוצא ביום ראשון לכפר-סבא'.

,אצא ביום הראשון לכפר-סבא'.

,מכאן, מחצרי תצא. אני אלווה אותך להראות לך את השטח העומד לנטיעה, לפי ההוראות שתקבל ממני'.

,מכאן אצא. לווייתו בוודאי רצויה, ואף הכרחית. עכשיו אלה שלום!.

,עדיין לא גמרתי דברי, לייש. עליך לקחת אתך מזונך לכל השבוע. אך לא, קח אתך מזון לשלושה ימים בלבד. חחמור יישאר אתך לכל שעת צורך ותוכל לבוא למושבה כל שלושה ימים ולחדש את מזונך'.

,טוב אדוני, ועוד פעם שלום'. - - -

''הנח כבר רואים מרחוק את חמטרה למסעם, צריף עץ ארוך. רוכב חאתון חמקושטת אומר : 'כבר אנו בגבולות אדמתנו'. משהו זע בליבו של שלום לייש. דומה עליו שבמלה זו, 'אדמתנו', כלול הוא וגם כל ישראל. אדמה יהודית.

''האמת ניתנה להיאמר, לא היו ,אדמותינו' שונות במאומה משאר האדמות שעברו בהן מאז יצאו משדות פתח-תקווה וגניה. משטחי חילפה גדולים, שיחי בר רבים, אלונים בודדים ושועלים לרוב. כך לפני חתחום היהודי חחדש וכך בתוך חתחום. אלא שלמושג 'גבולות אדמתנו' נתלוו מקצת תקוות שחרעידו את הלב.

''ממולם, במרחק כמה פרסאות, שני כפרים קטנים מרוחקים הרבה זח מזה,

59