ניצני תעשיה

אחד הקשיים שבהם התלבטו שני בתי-החרושת היה עונת העבודה הקצרה.

קשה היה למצוא פועלים מנוסים לעונה קצרה. בשנה זו הועבר לכאן גם מפעל לעיבוד צמר, שהיה משותף ל''המשביר המרכזי '' ולאגודת הנוקדים והוא העסיק 24 פועלים ופועלות בשתי משמרות, תוצרת המפעל היתה 70-60 קילוגרם חוטים ביום.

המשקים יכלו לקבל את החוטים תמורת הצמר בו במקום ולא לחכות לעיבודו. הגיזברים ועובדות המחסנים ב-80 משקים נתכנסו בכפר-סבא ודנו בבעיה כיצד להחדיר בציבור את הכרת הצורך בשימוש בצמר מקומי, הודגמו מיני תוצרת סריגה, נערכה תערוכת מוצגים מצמר מקומי והיא הפתיעה אף את המצויים בענף. המוסדות המקומיים מסרו לרשות המפעל שטחים מהמגרשים הציבוריים להקמת בנייני בית-החרושת ולשיכון 30 פועלים, חיילים משוחררים, שעבדו במפעל זה בתל-אביב. המועצה המקומית סללה כביש בתוך שטח התעשיה.

נסיונות אלה, היו גורם חשוב בהתפתחותה של המושבה. המועצה המקומית הושיטה עזרה לכל בעל תעשיה, שהיה מוכן לפתח פעולה תעשייתית במושבה.

כן הוקמו כמה מפעלים פרטיים וקואופרטיביים לתעשיית עץ וחמרי בניין.

חתירה מתמדת לקיום מפעלי חרושת

בשלושת התחומים הראשונים נשאו המאמצים פרי ונתנו דחיפה עצומה

372