גן הילדים הראשון

ביותר. התבדלות זו הביאה את בית-הספר העממי למצב קשה, כי נשארו בו בעיקר ילדי העובדים והתושבים מחוסרי היכולת ועליהם היה לשאת בכל עול החינוך במושבה. על אף הקשיים התקציביים והחינוכיים, עלה בידי ההורים והמורים, בעזרת מחלקת החינוך של כנסת-ישראל, להחזיק את בית-הספר העממי על רמה חינוכית גבוהה. הוא גדל והלך, רבו התלמידים ועמם גם המורים ואף שיפרה תכנית הלימודים. בסוף שנת הלימודים פנו ההורים מבית-הספר הנבדל למחלקת החינוך של כנסת-ישראל בדבר איחוד בתי-הספר ובתיווכה של מחלקת החינוך יצא הדבר לפועל. בית-הספר הנבדל, 'יבנה' נסגר וכל הילדים (חוץ מחמישה-ששה) עברו לבית-הספר העממי, בבית-הספר היו אז כ-250 ילד וילדה בשמונה כיתות ושמונה מורים.

בשנים אלו נקלטו בבית-הספר ילדים עולים חדשים והצורך בהקמת בניין לבית-הספר החריף. הועלתה הצעה בקרב ההורים להקים 'אגודה למען בניין בית-הספר', כיסוד לכך צריכות היו לשמש 500 מניות בנות לירה אחת, שירכשו אנשי המושבה, בשנת 1936 למדו בבית-הספר 250 ילדים והיו בן עשרה מורים, שלושה מהם חלקיים, שקיבלו את שכרם מוועד ההורים בשיתוף עם מחלקת החינוך של כנסת-ישראל. רמת הלימודים השתפרה, אך בעיית הבעיות ניתרה בלתי-פתורה - המחסור החמור בשיכון. הבית הישן לא התאים לתפקידו, הוא היה קטן מדי והילדים סבלו מחוסר אור ואוויר. עם הקמת הצריפים צומצם מאוד שטח החצר ולא היה די מקום למשחקים ולגינת ירק, כולם השליכו את יהבם על המועצה המקומית, שהיתה עתידה לקום בקרוב, אולם הדבר התמהמה בגלל הדיונים והוויכוחים הממושכים על אופיה של החוקה המוניציפאלית, שהממשלה היתה צריכה לאשר.

בסקירה של יושב-ראש ועד ההורים על שנת תרצ''ו ( 1936) נאמר, כי פתיחת בית-הספר נדחתה בימים אחדים בגלל עיכוב באישור תקציב החינוך של מחלקת החינוך על-ידי הממשלה ובגלל המשא-ומתן בינה לבין הוועד הלאומי בדבר מיכסת התמיכה הממשלתית לחינוך העברי. השתתפות הממשלה בחינוך העברי, שהחלה רק בשנת התקציב 34 / 1933 הועמדה על 20 אחוז מכלל התקציב לחינוך. בסקירה נאמר, שבית-הספר התקיים בשנה החולפת אך ורק מאמצעים עצמאיים של ההורים, ללא תמיכה כלשהי ממוסדות ממשלתיים או ציבוריים במקום, הלימודים קויימו ללא זעזועים ורמתם עלתה הודות לקבלת מורים

341