| התוכן | עמוד קודם | עמוד הבא

הודעה על מכירה פומבית של אדמת כפר-סבא

שכר בעד ששה ימים ועובדים רק חמישה ימים ולפעמים עוד פחות מזה. בו בזמן ששכר העבודה שם יותר ויותר מאשר בפתח-תקווה וגם החרישה עולה יותר ביוקר. וככה מוציאים המתנחלים לריק בכל שנה סכום כסף גדול בתור תשלומי מס לזה שאין ישוב בכפר-סבא.

''אולם במה נחשב הכסף מול היסורים והעינויים שסובלים שם העובדים, ביחוד בחורף. 50-40 איש נמצאים דחוקים וצפופים יחד בחדר אחד, שיש בו די מקום אולי בשביל עשרה אנשים, וכולם מוכרחים להתגלגל ברפש על הרצפה ורק קיר אחד מבדיל ביניהם ובין אורוות הסוסים עם הריח המיוחד הנודף משם.

''את הבאר אין מי שינקה. וכשנפלה לתוכה איזו נבלה נשארים המים מקולקלים במשך שבועות וגורמים להרבה מחלות, אלו היושבים בבית העץ סובלים תמיד דוחק במים, כמו בשנים הקודמות טרם שנחפרה הבאר. אמנם בזמו האחרון עזבו כמעט לגמרי את בתי העץ והם עומדים שוממים ועזובים. כל הדלתות והחלונות נגנבו משם והלחץ בבית שעל-יד הבאר עוד גדל. ופלא הדבר שבן בזמן שהוציאו כ- 10,000 פראנק על הבניין הזה מצאו לנחוץ לקמץ בעוד איזו מאות פראנקים שהיו נחוצים כדי לסדר פנים הבית כראוי באופן שיוכלו אנשים לשבת בו, ריצפה לא עשן, את הקירות לא טייחו ואיצטבאות למשכב לא הכינו. והחול שם מעלה אבק גדול, המחניק את הנשימה ומגדל כל מיני שרצים ופרעושים הגוזלים את המנוחה מהעובד בעת שהוא בא לנוח אחרי יום עבודה קשה ואחרי הליכה של שעות, בלי כל עזרה מדיצינית היותר קטנה, כמו במדבר, נמצאים שם אגשים במשך כל השבוע. בלי כל מזון מבריא, וככה זה ארבע-חמש שנים. רק התקווה שסוף כל סוף יגיעו למטרתם ויקצרו ברינה את פרי עבודתם היתה יכולה לתת להם את המרץ לסבול ולעבוד.

''אבל הנה עברו שנים של עבודה ויגיעה רבה. עברה שנת הערלה ובאו לקבל את ההכנסה מהגנים, להכניס חלק ממאות ואלפי הפראנקים שהשקיעו בכפר-סבא. והמציאות המרה באה ומתייצבת בכל אימתה. אדמת כפר-סבא היא עד היום הפקר ומרמס לעדרי צאן, הבאים לרעות בשדותיה ובגניה. ואת פרי עבודת המתנחלים אוכלים זרים. לשווא השתדל הוועד וגם בעלי הנחלאות בעצמם להעמיד שומרים ולשלם להם במיטב כספם. במקום ריק מאין יושב קשה לשמור גם על השומרים בעצמם שלא יגנבו ומעט יבול השקדים שנשאר מהגניבות לא הכניס את ההוצאות הגדולות של שמירתם, תלישתם וקליפתם.

26