מרכז המושבה בשנות הארבעים

לאחר שהונחו היסודות ליחסים תקינים בין המוסדות המרכזיים לבין השלטון המקןמי, צעד המשק המוניציפאלי בכפר-סבא בצעדי ענק להתרחבות ולביסוס. הוא גם נטל על עצמו משימות ממלכתיות רבות בקליטת העליה, בדאגה לתעסוקה ולפרנסה ובקליטה חברתית-תרבותית.

בתום העשור הראשון לתקומת ישראל התרחבה המושבה במידה רבה ובסיומו הוחלט לתת לה מעמד של עיר.

מאז הוקמה המועצה המקומית הראשונה (1937) ועד 1965 נערכו שבע פעמים בחירות למועצה מקומית ולמועצת העיריה. מספר בעלי זכות הבחירה גדל מ-1137 בשנת 1939 ל-10813 ב- 1965.

רכבת לאיזור התעשיה

צרות האופק של שלטונות המנדט להתפתחותו של הישוב היהודי בלטה בתחומים רבים. עשרות בשנים שמעה כפר-סבא את שריקותיה של הרכבת שעשתה את דרכה מחיפה דרך ראש-העין לירושלים. הרכבת עברה על גבולה של כפר-סבא ממש, אולם כל פניותיה של המועצה המקומית לפתוח תחנה בתחומה של כפר-סבא הושבו ריקם, בטענה של חוסר כדאיות.

באחז הבירורים העלתה הנהלת הרכבת תנאי לפתיחת התחנה - הבטחה למינימום של מטעו ולמינימום של הכנסה. מובן שעיריית קלקיליה לא נדרשה להבטיח דבר לפני שנפתחה שם התחנה.

חשיבות הקשר של כפר-סבא עם הרכבת גברה אחרי קום המדינה, עם פתיחת איזור התעשיה החדש ממזרח לעיר. לאחר משא-ומתן ממושך עם גורמים שונים ועם הנהלת רכבת-ישראל אושרה סלילת שליחה של המסילה לאיזור התעשיה, בעיקר לצרכי שני המפעלים : מפעלי ''סולפק'' ובית-האריזה של ''יכין''. לבסוף, ב-15.1.61 , זכתה כפר-סבא לשמוע את שריקת הבשורה של הרכבת המודיעה על בואה בגבולות המושבה. בטקס שנערך במקום נכחו שר המסחר והתעשיה פנחס ספיר, שר התחבורה יצחק בן-אהרון, מנהלי הרכבת נציגי מגדלי ההדרים ומשווקיהם, בעלי המפעלים ומנהלו המוסדות במקום.

ראשי העיר

252