שיחבר את המושבות כפר-סבא-רעננה-הרצליה לרשת הכבישים ודרשה השתתפות של 50 אחוז בהוצאות הסלילה.
שנתיים נמשך הדיון, למעו אפשר את סלילת הכביש, דאגו לכך שכל הפועלים ישלמו את השתתפותם והכניסו את המוסדות הכספיים והכלכליים שלהם בעול ובאחריות למימון התחייבות התושבים.
בעלי-הבתים, ניהלו תעמולה נגד כביש זה, היו ש"הוכיחו'' כי "אם המושבה תחובר לכביש עד הישובים הערבים, יקל עליהם להתנפל עליה". מיותר להסביר את הערך העצום לכביש להתפתחות המושבה מבחינה כלכלית למושבה עצמה ולסביבתה.
בשום מקום לא הותקף המוסד המוניציפאלי בחמת זעמ כזאת ולא נערמו על דרכו מכשולים כה רבים כמו בכפר-סבא. ב- 1940 , כשהמושבה חגגה את סלילת הכביש הראשון בתוכה כתב אחד מבני התושבים (בחתימת א. א.) בעתון "הבוקר" :
'' - אמנם יפים הרחובות משהיו, אך לתקנת המצב לא הועילו. עוד רבות בשנים יכלה כפר-סבא להתקיים בלעדיהם. בקדחתנות ובחפזון נסללו הכבישים בכל הרחובות. אבן ובטון עשויים הם, כיאות וכראוי לכרך הומה מתנועה רבתי. בכל אשר תפנה - הלמות פטישים וטרטור מכבשים. אך נוגה שירת העובדים העושים מלאכתם, כי עקרה היא וכל פרי לא תעש. אבלים משלמי המסים, כי יודעים המה מה הרווחה שיכולה היתה לצמוח, אילו שימשו כספים אלה להרוות את עציהם ולהשביע למשך תקופה ממושכת עובדים ומעבידים גם יחד.
"במרכז המושבה, על פרשת דרכים, נסללה במהירות ככר עגולה ורחבת
226