מראה הרחוב הראשי בשנות הארבעים הראשונות

המאבק על סלילת כביש

תושבי כפר-סבא שילמו מחיר מלא בעד כביש זה. בכסף ובכוחות אדם שהתמסרו להגשמת הדבר שנראה בעיני רבים כ"חלום",

בשנת 1934 , בעצם המאבק על עבודה עברית, לא הסיחו אנשי המקום את דעתם מעניינים הנוגעים לפיתוח המקום. יותר משנה עמדה על סדר היום, בישיבות ועד המושבה, שאלת השתתפותה של המושבה בסלילת כביש הרצליה-הרכבת קלקיליה דרך כפר-סבא, אשר נועד לקשר את כל המושבות הקרובות בשרון. את חשיבות הכביש בשביל המושבה אין לשער. אולם המחיר שקבע הוועד החקלאי בעד הסכמתו לחשתתפות זו היה ביטול מס הקרקעות, פיקוח על השמירה וויטו על ההוצאות הכספיות של הוועד ואם לאו - "אין לנו (לפרדסנים) צורך בכביש", עם פירוק הוועד והזנחת ענייני המושבה, נגזרה כליה גם על שאלת ההשתתפות של המושבה בכביש. ואמנם, היתה זו תעודת קלון לעסקני המושבה ותושביה.

סוף סוף הוקמה, בהסכמת שלושת הגורמים העיקריים במושבה : הוועד החקלאי, "בעלי נכסי דלא-ניידי" וההסתדרות, ועדת כביש מאוחדת (נבדלת מכל ענייני המושבה), ולאחר כמה ישיבות משותפות ובהתחשב בערך העצום של הכביש בשביל המושבה והתפתחותה, באו הצדדים לידי הסכם על אופן חלוקת ההשתתפות. הוועדה הראשית, שהיתה מורכבת מנציגי כל המושבות בשרון, קבעה, שחלקה של כפר-סנא הוא 3,500 לירות. הוחלט שהמושבה מתחלקת לשבעה אזורים :

האזורים א'-ה' (המיגרשים ובעלי הבתים במושבה) יכניסו כ- 2,500 לירות והאזורים ו'-ז' (פרדסנים) יכניסו 1000 לירות.

מיד לאחר שהכביש הצפוני הגיע עד כפר-מל"ל התחילו לדאוג לכך שכפר-סבא תחובר לכביש זה. הפועלים ראו בכביש שלב חשוב בהתפתחות המושבה וצורך חיוני מטעמי ביטחון. לאחר משא-ומתן ארוך, הסכימה הממשלה לסלול כביש

225