כפר-סבא מצאנו את חברי הוועד החקלאי ובאי-כוח ארגוני העובדים במקום, אנשי הוועד החקלאי הודיעו, שאינם מסכימים להשתתף בישיבה עם הפועלים בכלל וביחוד אם תהיה בוועד המושבה. באי-כוח הפועלים הסכימו לפי הצעתנו להשתתף בישיבה במשרד הוועד החקלאי ועל-פי דרישתנו נתכנסו כל הצדדים לישיבה משותפת.

פנינו למשתתפים בבקשה מטעם הוועד הפועל הציוני ליישב את הסכסוכים'', מתוך רצון משותף לשמור על העבודה העברית, וציינו, שכפר-סבא היתה ידועה עד כה בתור אחת המושבות השומרות על עבודה עברית.

''חברי הוועד החקלאי טענו מלכתחילה, שבדרך כלל, איכרי כפר-סבא שומרים על עיקרי העבודה העברית ושהנוכחים מעבידים רק פועלים עבריים, אולם החקלאי אינו יכול להתערב במעשיו של כל פרט ופרט. ברם לאחר שהדגשנו שהעניין של עבודה עברית אינו עניינן של פרט זה או אחר, כי אם חובה לאומית כללית, נכנסו האיכרים בהסברת הסיבות של העסקת פועלים ערביים. הם טענו, שהתוצרת הנמוכה של הפועלים היהודיים, ביחוד של העולים החדשים, הנמצאים זמן קצר בארץ, היא היתה אחת הסיבות הגורמות להכנסת ערבים לעבודה. עכשיו, כשיש חוסר בידיים עובדות, אין האיכר יכול לסמוך על הפועלים המעטים אשר הלשכה מספקת לעבודות דחופות. אין גם ברצון האיכרים לשלם לפועלים החדשים , הבלתי-מנוסים, שכר עבודה נורמאלי, הניתן לפועל פרודוקטיבי. חברי הוועד החקלאי התמרמרו על הפועלים המעמידים משמרות על-יד הפרדסים שעובדים בהם ערבים, אבל לא הציעו שום הצעה למניעת העבודה הערבית, בלי שיהיה הכרח לסדר משמרות.

'' באי-כוח ארגוני הפועלים ציינו, שרובם של איכרי כפר-סבא שומרים על עבודה עברית ואך מיעוט קטן, בכל כוחותיו, מכניס עבודה ערבית, מתוך שענות שנשמעו לעיל. באי-כוח הפועלים הצהירו, שהם נכונים להיכנס למשא-ומתן בדבר קביעת מינימום של תוצרת על-ידי ועדת מומחים, אשר תורכב בהסכמת שני הצדדים, והחלטת הוועדה תחייב את הפועלים. אולם אין להשתמש בנשק של הכנסת עבודה ערבית בתור אמצעי להטבת התוצרת. חם הדגישו את הסכנה הגדולה, אשר פרצה בעבודה העברית במקום, והצהירו, שהם יילחמו בכל כוחותיהם על-ידי המשמרת j שבה משתתפים כל ארגוני הפועלים. האיכרים טועניס, כי הם מתנגדים למשמרות. הפועלים נכונים בכל פעם לוותר על משמרות העולות להם בדמים, תרתי משמע, אולם על האיכרים להפסיק את העבודה הערבית.

179