"חברי הוועד הפועל, מחוסר אפשרות להתגבר על הצעקות, עזבו את אולם הוועד החקלאי והתיישבו בחדר הסמוך לו.
"לאחר התייעצות חזרה המשלחת לאולם והרב גולדבלום הודיע : ,אנו חושבים שכדי להכיר את מצב הדברים, כדי למסור לישיבת הוועד הפועל הציוני שהוא יכול לדון ולעזור לפתרון השאלה, היו לנו די הזדמנויות הערב כדי לקבל מושג רציני על כל הנעשה כאן. המצב של העם בגלות הנו כזה שהפינה היחידה לעתיד העם היא - ארץ-ישראל. ודווקא כאן, בארץ-ישראל, יש סכסוכים ואין שלום. שונאינו מחכים לכך. על אף המרירות מוכרח לבוא השלום. העבודה העברית עקרון קדוש היא ולא נסכים לעבודת זרים. שוכחים כבר כי אחים אנו. יש למצוא הסכם על אף הקשיים. אני מציע שנשב עם באי-כוח שני הצדדים, שניים שניים מכל צד, בישיבה סגורה'. בגמר דברי היושב-ראש עזב הקהל את אולם הישיבות כשרבים מהם מזועזעים מדבריו.
"לאחר סגירת הישיבה הפומבית קיבלה המשלחת את באי-כוח הוועד הפועל של ההסתדרות והמרכז החקלאי, אשר הודיעו על נכונות ההסתדרות לכל דיון מיידי על נורמות של תוצרת, בתנאי שתובטח עבודה עברית מלאה בכל ענפי המשק החקלאי. כל זמן שדבר זה לא יקויים אין ההסתדרות רואה כל זכות מוסרית וציונית להסיר את המשמרות ועל-ידי כך לסכן את העבודה העברית בשרון.
"התברר שכמה מהאיכרים הודיעו על הסכמתם להבטיח עבודה עברית במשקיהם ובקטיף הפרי שיימכר לסוחרים יהודים, אולם לא יוכלו להתחייב בהעסקת פועלים עבריים בקטיף של הפרי אשר יימכר לסוחרים ערבים.
'' בסוף הישיבה עם באי-כוח הפועלים הודיע הרב גולדבלום, שהמשלחת שמעה את כל הביאורים בתשומת לב מרובה ותמסור אותם לישיבת הוועד הפועל הציוני.
''אחרי זה נפגשה המשלחת עם יתר ארגוני הפועלים ועם האיכרים. ב-2 בלילה עזבה המשלחת את המושבה ''.
''המשלחת מטעם הוועד הפועל, המורכבת מהרב גולדבלום, א. זילברשטיין, והרב נורוק הגיעה לכפר-סבא ביום 3 במרץ בשעה 9 בערב. בבואנו לוועד המושבה
178