ברוך עמרמי נולד בנובוזיקוב שבפלך צ'רניגוב ברוסיה ב-1888 , למשפחת רבנים מדורות הן מצד אביו והן מצד אמו. עד גיל 18 למד בישיבות והצטיין בחריפותו ואחר-כך נתפס להשכלה והצטרף ל''פועלי ציון '' ולתנועה המהפכנית.
בימי הפוגרומים של 1905 נאסר בעוון נאומים מהפכניים והשתתפות בהגנה. נמלט לאמריקה ושם חיזק את קשריו עם הציונות ובה ראה פתרון לעמו ואת פתרון חייו הוא.
כששב לרוסיה התיישב עם משפחתו במאנצ'וריה. עמד שם בראש ההסתדרות הציונית ויסד את בית-הספר העברי הראשון במזרח הרחוק.
את בניו חינך חינוך עברי ועמד על כך ששפת הבית תהיה עברית. היה חבר מועצת הבנק הקואופרטיבי המקומי, סגן מנהל בית העם הכללי, חבר הנהלת הקהילה העברית וחבר מערכת העתון הרוסי ''המלה המודפסת'', חבר ההנהלה הציונית המחוזית של המזרח הרחוק וציר לוועידותיה. היה סגן ראש העיריה והיה המורשה מטעם הקהילה לסדור פליטים שנהרו למאנצ'וריה מתגרת חיל סאמיונוב.
אחרי מלחמת העולם בסוף 1921 עלה לארץ דרך מוקדאן, שנחאי, יפאן, הודו וים-סוף.
התגורר זמן מה בפתח-תקווה אולם בראותו את איכריה ופועליהם הערביים בחל בצורת חיים זו והלך למצוא מקום חדש, שאפשר לנהל ולבנות על יסוד עבודה עברית וחברה חדשה. כך בא לכפר-סבא, שעוד טרם שוקמה אז לאחר הרס מאורעות תרפ''א, ונבחר לוועד המושבה שהיה אז בפתח-תקווה.
בשנת תרפ'ג לעת החורף בא לכפר-סבא עם קבוצת פועלים מסיביר והם התגוררו באהלים. נלחם על כך שוועד המושבה יהיה בכפר-סבא ולא בפתח-תקווה. נבחר לראש הוועד הראשון והשיג את תמיכת ההנהלה הציונית.
משפחתו התגוררה ברפת יחד עם העופות והבהמות, אולם הוא עסק במסירות ובלי הרף בענייני המושבה.
לא תמיד ידעו אנשי המושבה להעיריכו, כי לא היה לרוח המתיישבים שהתנגדו לכל קידמה לאימית ויישובית
ברוך עמרמי עמד ימים על ימים במשמרות העבודה העברית.
מת 16.6.1938.
158