את סירובה בטענות חותכות, לדבריה, הוא עומד להמיט אסון על בני ביתו במו ידיו בזה שהוא מעתיק אותם אל מקום נידח ושומם, אל מושבה עלובה ,העומדת עדיין בחבלי לידה ובעצם מחסוריה. איך אפשר לחנך ילדים ללא בית-ספר, להאכילם בשר באין אטליז, באין שוחט ואף בלי רופא לרפואה? אך אבי עמד על דעתו ולא נרתע, הוא טען : יש לבנות ולקומם את המושבה שנהרסה ויחי מה.

'' באותו הזמן החל לבקר אצלנו אדם אחד מהלא-חרדים , התפלאוני , כי אבי מתחבר גם ל'כזה' ומרבה עמו בשיחה.

'' אדם זה נראה כ 'גוי' רוסי ממש ולא היתה לו שום צורה יהודית, בקיצור, נודע לי , כי ידיד חדש זה של אבי שמו אלכסנדר נורדשטיין ועתה הינו בעצה אחת עם אבי לעבור דווקא לכפר-סבא.

''למען האמת , לא נהנתה אמי כלל מידידות משונה זו, אבל לא עצרה כוח להפריד בין השנים , וכאשר נכחה לדעת, כי כל עמלה להטות את אבי מעל תכנית נועזה זו יהיה לשווא , סרה מעליהם ברוגזה : שני משוגעים, וכה בבוקר בהיר אחה נמצאתי יושבת עם אבי ואחותי הצעירה בתוך עגלה מלאה כלי ביתנו השונים , ובעקבותינו עגלה שניה , גם היא מלאה וגדושה, פנינו מועדות .לכפר-סבא

'' אבי , אשר ידע מראש את התלאות והקשיים הכרוכים בנסיעה זו בגלל הדרכים הבלתי-כבושות, אשר היו מלאות בורות וחתחתים ובגלל כל הצפוי לנו שם במושבה, כשנגיע אליה, הערים ושלח את אמי ואחי הקטנים תל-אביב .לימים אחדים, עד יעבור זעם

'' לפנות ערב הגענו לראס-אל-עין, שם אירעה לנו תקלה, חעגלות שקעו ברפש הביצות אשר בסביבת המעיין, ערבים חשו לעזרתנו, חילצו את העגלות ובאו על שכרם. המשכנו דרכנו צפונה, עם חשכה הבחנו ברצועה שחורה, 'זהו יער האקליפטוסים שלנו - הודיע אבי בשביעות רצון, בלב עבר רעד כמוס. הנה, סוף סוף, היער של כפר-סבא ואחריו - המושבה.

''רצוצים מנסיעה מייגעת ביום קיץ לוהט המשכנו דרכנו באיטיות, והנה נהפכה עלינו פתאום העגלה על כליה ורהיטיה, ולא נשארה לפנינו ברירה אלא להישאר ללון במקום.

'' היה ערב נהדר, סהר כסף השקיף עלינו ממרומים בעיני חיבה, והוא היה היחיד אשר קיבל שם את פנינו בברכה מאירח ולבבית, הצענו לנו מצעות על גבי הדשאים הרכים, ערכנו את הצידה שהיתה עמנו וחיכינו לנעדרים, לא ארכו

133