אחרי שבעה ימי נדודים הגעתי לחדרה ושם מצאתי את אמי ואת אחי, שגורשו מכפר-סבא. חדשים אחדים עבדתי ביערות חדרה ואחר-כד עברה כל ''המשפחה'' לפתח-תקווה. בכפר-סבא לא היה מה לעשות. הכל היה עזוב ונעזב .
כפר-סבא החרבה שימשה ''אטרקציה'' לרבים התיירים שבאן לבקר בארץ הקןדש, בהם אישים דגולים ומפורסמים בעולם. הראשון היה השופט העליון היהודי של ארצות-הברית לואי ברנדיס, שביקר בכפר-סבא ב-1919 , כדי לראות את המקום שנחרב כליל.
ביקורו לבש נוסח מזרחי. הדיליז'נס שבו נסע השופט עם בני לווייתו לווה בשומרים רכובים על סוסים ובראשם דוד לוונברג, ובבית הציבורי החרב למחצה נתקבל האורח בכיבוד קל והושמעו נאומים על תולדות המקום, על חורבנו ועל סבלם של התושבים.
השופט ברנדיס הקשיב בדריכות לדבריו של ראש הוועד דב סקיבין, ענה בדברי ניחומים נרגשים והבטיח שיעשה כל מה שבידו לעשות כדי שהישוב ישוקם מהריסותיו.
בשוב גולי המושבה למקום אחרי תום המלחמה הם מצאו בו תלי חרבות ומטעי שקדים גדועים ברובם. צריך היה להתחיל הכל מחדש.
121