חברת יק''א היתה מעונינת להפטר מאדמה זו, הרחוקה מישוב ואינה מושכת מתישבים. כנגדה היו אכרי פתח-תקוה מעונינים להשיג בזול קרקעות בשביל בניהם וחתניהם, שיגדלו עליה שקדים - המטה שהיה ב''אופנה'' בימים ההם -, כמו כן נמצאו בעלי-יזמה רחבי אופק, שאמרו ליסד חברה לגידול שקדים. אז קמו ר' שמעון רוקח ז''ל ויבדל לחיים מר פרץ פסקל ופנו בהצעה אל נציג יק''א מר פאריינטה בדבר רכישת האדמה מהחברה במחיר זול. אחרי דיונים ממושכים, הסכים נציג יק''א למכור את האדמה במחיר הפסד. האדמה חולקה בין אכרי פתח-תקוה. בחוזה הותנה בפירוש, שהקונים אינם רשאים למכור את חלקותיהם לאחרים בלי הסכמת הפקידות של יק''א. הגבלה זו נשארה על גבי הנייר. למעשה התחילו אחרי זמן קצר קניות ומכירות. בין הבעלים החדשים של קרקעות כפר-סבא היו כמה וכמה אנשים שאינם בני אכרי פתח-תקוה (בתוכם גם אני, כפי שיסופר להלן). אף יהודי ירושלים, בני הישוב הישן, היו בין הקונים.

במשך השנים שהאדמה היתה מוזנחת, החזיקו בחלק ממנה אנשי הכפר הערבי הסמוך, אף על פי שקיבלו בשעתם את מחירה בכסף מלא... כעת באה פרשה ארוכה ומגיעת של סילוק המחזיקים באדמה שלא כדין. הדבר עלה בהרבה ביקורים והשתדלויות אצל השלטונות בטול-כרם ובשכם. לא פעם הוכרחו פרץ פסקל ור' זאב ליפקיס ז''ל מפתח-תקוה לנסוע אל הערים ההן, ללון שם ולהשכים לפתחי השרים ולתת ''בקשישים'' ביד רחבה. לא פעם נתקלו גם במעצור בלתי-רגיל: בסירובם של פקידים טורקיים לקבל שוחד... אך כפי שמר פסקל מספר, נודעה לו מפי אחד מגדולי השלטון התרופה נגד סירוב זה.

95