על המיחם הגדול של המשפחה כבר ספרתי, שנתרם למזנון של ''בית הפועלים''. האב התחיל לעבוד כפועל בפתח-תקוה. אחר-כך יסד מאפיה וסיפק ממנה לחם לתושבי ''אם המושבות'' עד זקנה ושיבה.
מרים עבדה כפועלת ונישאה לאליהו איתן. יחד עם בעלה עברה את כל הלבטים של השתייכותי'' עד שבאו ''אל העמל ואל הנחלה'' במושב-העובדים תל-עדשים.
על חנה - היא הפסלת חנה אורלוב - צריך להאריך קצת את הדיבור.
נולדה בשנת 1888. למדה ב''חדר מתוקן'' בשיטת ''עברית בעברית''. אחר-כך השתלמה גם בשפה הרוסית. בת שתים-עשרה למדה במאריופל תפירה וגזירה יחד עם שתי אחיותיה הבכירות, הצטיינה במלאכתה וזכתה לשם טוב בה. בת שמונה-עשרה עלתה ארצה עם הוריה, המשיכה לעבוד במקצועה ביפו. במשך זמן קצר נתחבבה היא ועבודתה בחוג התושבים האמידים. העבודה הכניסה לה די פרנסה בכבוד ומצאה גם שהות ויכולת כספית לעזור בעצה, בהדרכה ובכסף לצעירות שעלו ארצה ולא מצאו מוסד שיטפל בסידורן. כמו כן השתתפה בפעולות מפלגת ''הפועל הצעיר'', שנמנתה על חבריה מיד אחרי בואהארצה.
בשנת 1909 הוצעה לה משרת מורה לתפירה וגזירה בגימנסיה העברית ביפו, אם תרכוש דיפלומה על הכשרתה במקצוע. כדי להשיג דיפלומה כזאת החליטה לנסוע לפאריס ולגמור שם קורס בבית-ספר מקצועי. לשם-כך השתלמה תחילה עוד ביפן בשפה הצרפתית. בפאריס גמרה במשך זמן קצר את הקורס לגזירה באות-הצטיינות ובמדליה-של-זהב. מאחר שכבר נמצאה בפאריס החליטה להשאר שם עוד זמן-מה, כדי להוסיף דעת ושלמות, במקצוע. בינתים מצאה עבודת שרטוט
80
