מסרתי לחברים את תוכן המכתב והחלטנו לעזוב את המקום בשקט, מבלי לדרוש פיצויים.

לשבחה של הפקידות יש לומר, שלא גרשה אותנו החוצה אל השממה, אלא הסיעה אותי ואת חברי יאנובסקי ואת חפצינו בעגלה שלה עד חיפה (העיר, שממנה מפליגות אניות לאירופה... לפי דעת המתנכרים שבאנשי הפקידות הרי זו הדרך ההגיונית ביותר לפועלים מפוטרים...). בחיפה מצאנו עגלה בהזדמנות ונסענו בה ליפו. שמה הגענו בשעה מאוחרת בערב וסרנו ללון אל המורה פפר, חותנו של יאנובסקי. המורה הזה, כמו רבים מאנשי הישוב החדש בימים ההם, התיחסו לכל יהודי שבא ארצה כמו לשותף במאמץ התחיה הלאומית. בלי כל קושי ותרעומת נמצא בביתו מקום ללון בשביל שני פועלים מפוטרים שהגיעו באישון לילה ממרחקי הגליל. גם נכונות נמצאה בלבו לעזור בעצה ובמלה טובה. ניכר היה בו, שיותר מקבלת שני אורחים לא-צפויים הטרידה אותו הדאגה, מה יהא על הבחורים הללו? ביחוד על זה החדש (כלומר: עלי), שאין לו שום מודע וגואל בארץ שנשאר

64